חַכִּי

נסים  פרנקו

לֹא אֵדַע אִם אֲנִי אוֹהֵב

יוֹדֵעַ שֶׁלִּבִּי כּוֹאֵב

שָׁנִים שֶׁאָנוּ מַכִּירִים

וְחַיֵּינוּ תָּמִיד מָרִים

רֶגַע הָיִית וּפִתְאוֹם לֹא

אֲנִי סוֹחֵב אֶת נֵכוּתִי

לֹא חָשׁוּב אִם זֶה בִּגְלָלוֹ

אַגוֹלֵל לָךְ אֶת חָפּוּתִי

מֵאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ צַד בָּגַד

אֵין בַּנִּמְצָא מָקוֹם שָׁלֵו

אִם תּוֹךְ שֵּׁפֶל יִתְמַזֵּל גַּד

לְאוֹשֶׁר אֵין אִישׁ מִתְקָרֵב.

חַכִּי, הִישָׁאֲרִי מְעַט, אַל תְּכָּבִּי אוֹר בְּעֵינַי

כְּשֶׁאֵינֵךְ אֵינֶנִּי כִּמְעַט, כֹּה מְרוּבִּים מָעֲיָנַי.

הַפְּעִימוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת

לֹא בָּאוֹת מֵאֵי-שָׁם בַּחוּץ

לֹא אוֹהֵב עַיִן דּוֹמַעַת

אֵין לִי יוֹתֵר לְאָן לָרוּץ

מָה זֹאת קָרָה לָךְ אֲהוּבָהּ?

כִּי הָלַכְתְּ לִהְיוֹת אִתּוֹ

זֶה דּוֹקֵר, מַשֶּׁהוּ כָּבָה

גּוֹרֵם שֶׁאֵין לִחְיוֹת אִתּוֹ

חִכִּית, וְלָכֵן אוֹמַר לָךְ, מָחָר כְּשֶׁלֹּא נִתְרָאֶה

אַבִּיט בַּתְּמוּנָה שֶׁלָּךְ, וְרַק עַל אָבְדָנֵךְ אֶשְׁתַּאֶה.