האהבה פנים יפות (וגם יפים) לה

האהבה פנים יפות (וגם יפים) לה

יום האהבה הוא לחיים בסרט זר,

השאלה מה מכל זה נותר.

אחרי זרי הורדים האדומים,

אלפי הלבבות והבלונים,

ארוחת גורמה רומנטית,

והצהרה עם נשיקה דרמטית,

המסך ירד, ההצגה הסתיימה,

עכשיו נראה מה באמת נשאר בנשמה.

מי שאוהב לא צריך לומר דבר,

הצד השני בטוח שתהיה בשבילו גם מחר.

מי שאוהבת, מחבקת כל יום בשבוע,

ולא זקוקה לתאריך שנתי קבוע.

האם היצמדות לתאריכים וסמלים חזותיים,

הופך את חיי האהבה ליותר משמעותיים,

ואנו המתוכנתים חיים בשגרת עבודה,

של 'שלוש ארבע אז תאהב אותה'?!

אהבה היא לא לבבות אדומים,

ולא זרי שושנים או צבעונים.

אהבה היא לא ארוחת פינוק בערב אחד,

ולא להרגיש רק ביום זה כמה אתה מיוחד.

אהבה היא חד-גונית אבל גם צבעונית,

המון שקטה ולפעמים רעשנית.

היא מלטפת ורכה, לעיתים שתלטנית,

וכשהיא אמיתית היא אינסופית.

אהבה היא חיים שלמים של קשר עמוק,

חוט זהב מלב אל לב, גם אם רחוק.

אהבה עושה שמחה וחשק לרקוד,

טעם של לחיות לעד, גם כשלא הכל ורוד.

האהבה האמיתית שוכנת בכל אחד מאיתנו,

לאהוב, לא יותר, אבל קודם, את תוכנו,

כי אז נוכל לפנות זמן ומקום בליבנו,

לטפח ולשמר את שלל אהבתנו,

ואפילו להשאיר עודף בקרבנו,

ולפזרו לכל הנקרא בדרכנו.

האהבה פנים יפות לה.