טָבַלְתִּי בְּחֶמְדַּת עֲלוּמִים

טָבַלְתִּי בְּחֶמְדַּת עֲלוּמִים / שַׁמַּאי אֲרְמָּן
**************************************
לִבִּי עָטָה 
כְּסוּת אַהֲבָה,
זָרְחוּ פַּנַיי
שֶׁמֶשׁ,
יָרֵחַ הֵאִיר
תּוֹכִי,
חַג אֶקְרָא
לִבְרִיאַת 
עוֹלָם.

אֶתְהַלֵּךְ עַל גֶּשֶׁר 
הָרֶגֶשׁ, 
אֵדַע בִּרְכַּת 
קִיוּמֵךְ. 
רֶגַע, יִלְחַשׁ בִּי 
לַּהַב, 
יִרְעֲדוּ בִּי- 
מִילוֹתַיִיךְ יְבִיאוּנִי 
אֶל שַׁלְוָותִי
וְטָבַלְתִּי 
בְּחֶמְדַּת
עֲלוּמִים.

כֹּה אֶחְרוֹט עַל 
לֵב 
שִׁירַת אֲהֵבִים
רַב מִילִּים 
לָךְ,
הֵן יָדַעַתְּ 
הֲמוּלַת נַפְשִׁי, 
הֵמַסְתְּ לְבָבִי 
בְּשׁוֹבְלֵי
מִילִּים.

כִּי נִפְלְאָה 
אַהֲבָתֵךְ
לִי,

אֶחְיֶה,

אֶשְׁכּוֹן

בְּצִלָּהּ.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת:© שַׁמַּאי אֲרְמָּן
31/1/2016