שובם של הימים הנוראים

א.

הינה הם חוזרים ובאים

מהר מבקעה ומדיונה עשנה

מטנקים שרופים ממטוסים בוערים

ובגופם חרירים חרירים

מעגן-

לפרחים מתים

הם חוזרים ובפיהם שאלה

מדוע למה איך ותמיהה

אש תמיד בעיניים

וקינת אובדן תמיד-

מפלחת קרביים

הם עולים

בנעליים שחורות, אדומות ויחפים

חרוכים, עירומים כואבים

שרועים על אלונקות אומרות בכי

חמוצים מדם ,לבושים עשן ונבוכים

והם-

שואלים ושואלים

שבעי קרב ומלומדי מלחמה

צעירים ותמימים

שחורי שיער וכחולי עיניים

ילדים, אבות, הם באים

באים-

ושואלים

ב.

רשומים בספרי מוות על מדף

תמונות קפואות במסגרות עד

אילמים שותקים וצועקים

אני מביט ושומע אותם

בתעלות, בזעקות  ובקשר

בקולם ההולך נמוג-

 וחסר

אנו החיים כמתים

ולא אדע

הטוב יותר

לחיים, חיים- מתים

או-

למתים- מתים.

*אין כפרה למלחמת יום הכיפורים

חברות וחברים, סליחה ומחילה אם פגעתי פה ושם-

חתימה טובה.