רגשות ההיגיון

יד קרה של רגש,
נפרסת לפנים.
מרימה העת בשקט,
ומשרבטת המילים.

שוקלת ומודדת,
לכל כל מילה מקום,
ככה היא חושבת,
על צורות ההיגיון.

בבואה כחולה של רגש,
בתוך סמלים של פתרון,
נפרסות אל מול השמש,
רגשותיו של האדון.

מופיעות אל מול עינים,
נקראות אותן מילים.
הרגש מצטבר לו,
בראש אותם קוראים.



כל הזכויות שמורות