נפש ורוח

לִהְיוֹת שׁוֹכֶנֶת

בַּמִּדְבָּר חֲרִירִים-

דֵּחֲקְתִיךְ.

ופָּרוּץ עַכְשָׁיו לִבִּי

לְכָל חוֹמֵד דַּעַת

וְשׁוֹאֵל חָכְמָה.

אֲנִי עִימָךְ

לְהִתְּעֲרְסֶל

עִם שָעוֹת

מֵקִיאוֹת רוּחַ

לְהִתְכָּסוֹת בֵּחָלוֹנוֹת

שקוּפים, לְשֶמֶש 

תַּמוּז.

וְאָתֵן "בְּנוֹתַיי"

שוּבוּ אֵלַּיי ,

אֵל בֵיתִי.

גַם אֲנִי שָבְתִי

מִמָקום שֶהַיו בִּי

כַּאֵלֵה וְכַאֵלֵה.

גַם אֲני

כְמוֹכֵן

נוֹלַדְתִי

ונִשְבַע אֲנִי

בֵּזֵה הַשִּיר

אִם שַבְתי

עֲד הֵנָה

 גַם אֲני

גַם אֲני

אוֹלִיד.

גבריאל דבוש