ג'ורג' תאופיק אל-חכים, נולד ברובע קוטג'ים יוקרתי ברמאללה, שנים מספר אחרי קום המדינה, לאביו עווד תאופיק נזימי ולאמו גרטה לבית הולצבורן מדיסלדורף גרמניה. משפחה נוצרית ממוצעת. בני הזוג נפגשו כאשר האב עבר השתלמות בגרמניה באוניברסיטה בדיסלדורף. משפחתה של האם היתה נצר לנאצים שהאמינו אך ורק לרייך השלישי. אמו למדה לנגן בצ'לו ואורגן. בתום לימודיו חזר האב עם רעייתו הטרייה אל משפחתו ברמאללה, ושם ערכו טקס נישואים נוסף עבור משפחת החתן. הבישוף השיא אותם בכנסייה המקומית, ולאחר מכן נערכה חאפלה מזרחית כנהוג במקום. רקדניות בטן הגיעו מביירות וקהיר, ולהקת עוד מקומית ניגנה לצד להקה מערבית. הכיבוד הוגש כיד המלך: אורז בטעמים שונים, מיני בשרים, ירקות למיניהם ושאר טעמים המגרים את החיך. משקה התמרהינדי ומשקה הקרקדה הוגשו ללא הגבלה. עד אור הבוקר נמשכה ההילולה, הדי החגיגה נשמעו למרחוק ורבות דובר בה. כעבור שנה נולד בנם ג'ורג' שקיבל מאביו את האופי המזרחי ומאמו את היופי האירופאי. ילד יפה תואר היה ואומנות צרפתיות טיפלו בו.
כשגדל והיה בן 6 נשלח לבתי ספר בו למדו ילדי הדיפלומטים, ולאחר פרוץ מלחמת ששת הימים למד באוניברסיטת ביר-זית שם התמחה במקצועות פיזיקה וכימיה.
מדי קיץ נסע לנפוש בחברת הוריו בגרמניה ושהו אצל משפחת אמו. בזמן שהותו שם התוודע לגדודי הנוער ההיטלראי.
ג'ורג' היה בחור מאוד מוכשר ודיבר 6 שפות על בוריו, כמו: ערבית, עברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית ורוסית. בתום לימודיו בביר-זית, ואחרי קבלת התואר נרשם למספר קורסים באוניברסיטה העברית בירושלים בהמלצת המורים שלו. היות וחזותו היתה יותר אירופאית מאשר מזרחית הוא התערה בקרב הסטודנטים ובפעילויות שלהם. (קרא לעצמו יוסי בקרב חבריו היהודים באוניברסיטה העברית) למד היסטוריה יהודית וערבית, וכתחביב עסק בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. (למד זאת כקורס נוסף) מדי פעם התחבר אל עלמות יהודיות, אולם כאשר יחסיהם התקרבו העז ואמר להן שהוא ערבי. בשלב זה הן חשו מרומות וניתקו עמו מגע. הדבר ליבה את שנאתו כלפי היהודים; דבר שינק מחלב אמו הנאצית.
בנוסף, שנאתו כלפי היהודים באה לידי ביטוי במעורבותו כנגד הכיבוש של הגדה המערבית מאז מלחמת ששת הימים. הוא היה מספיק חכם כדי לנצור את שנאתו הרבה ולחכות להזדמנות לנקום ביהודים. בתום לימודיו באוניברסיטה העברית שיחק אותה נער שעשועים עשיר אשר מטייל בעולם ואין לו דאגות קיום, ובמקביל, עוד בהיותו סטודנט באוניברסיטת ביר-זית ובהשפעת מוריו וחבריו לספסל הלימודים, התגייס לתנועת החזית העממית לשחרור פלסטין.
בימי ראשון, בהיותו ברמאללה, הלך לכנסיה להתפלל ולהאזין לאמו המנגנת בעוגב, ובהזדמנות זאת גם שינן את השפה הגרמנית, שפת אמו, דבר שגרם לה נחת רוח. בארגון עלה מהר בסולם הדרגות ובמהרה התמנה למפקד כל הגזרה המערבית. במרתף שבבית הוריו עסק בניסיונות לייצר חומר נפץ מיוחד שכוח ההדף שלו יהיה חזק מאוד, במידה והניסוי יצלח ייצר אותו בכמויות גדולות שישמשו בבוא העת את התנועה. ג'ורג' נזהר מאוד שלא יעלו על עקבותיו.
באחת הפעמים נשלח מטעם הארגון לרוסיה על מנת להשתלם בקורס חבלה מתקדם. בהיותו באירופה קשר קשרים עם מחתרות אחרות. בכל פיצוץ שארע על ידי המחתרת הבאסקית בספרד זיהו את חומרי הנפץ שלו. גם את הפיצוץ ע"י המחתרת האלג'ירית במרסיי שבצרפת, וכן גם כאשר נסע לבקר, את קרוביו מצד אמו חוואים המגדלים בקר, בארגנטינה.
סביר להניח שהוא זה שעמד מאחורי הפיצוץ בבניין הקהילה היהודית.
תיק עב כרס התנוסס על שמו במשרדי השב"כ והמוסד. ניסו לאתר אותו בכל העולם אך הוא הצליח להתחמק מהם כצלופח. שמו התנוסס ברשימת המבוקשים והשקיעו משאבים גדולים כדי ללכוד אותו. מאחוריו קופת שרצים של פיגועים ואליהם הצטרפו גם מעשי רצח נתעבים.
מקורביו סגדו לו כמנהיג והיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים בעיניים עצומות.
מדי פעם ביקר את הוריו ברמאללה מחופש כאישה המוכרת בדים או תכשיטים למרות הסיכון שבדבר - היה לו קשר הדוק עם אמו. לרוע מזלו, נתפס במקרה כשסיור של צה"ל סייר סביב הכור הגרעיני בדימונה, הוא נראה שוכב ומצלם את הכור מרחוק. הסיור הזעיק תגבורת ולאחר שווידאו שהוא נמצא לבד בשטח ניגשו אליו חרש שני אנשי צוות וזינקו עליו מאחור והממו אותו במכת אגרוף.
אחרי שהתעורר ניסה לבלוע את הפילים ו/או לחשוף אותם מתוך המצלמה, מכת ג'ודו חזקה הפילה מידיו את המצלמה ארצה. השניים כפתו את ידיו מאחור וקשרו את עיניו בפיסת בד, לאחר מכן, העלו אותו על הג'יפ ומשם נלקח לטיפולם של השב"כ.
לאחר שבילה שעות בחדר חקירות הועבר לתא עם דרגש, כיסא, ודלי לעשיית צרכיו. בפתח התא היתה דלת כבדה עשויה מברזל יצוק עם אשנב קטן. מנורת החשמל דלקה כל הזמן, ללא הפסקה יום ולילה. יומיים עברו עליו כך. סוהר דאג להכניס לו מגש עם אוכל 3 פעמים ביום, באחד הפעמים פנה אליו הסוהר ואמר לו בעברית:
"אם תרצה להתקלח או להתגלח דפוק 3 פעמים על הדלת ונמלא את מבוקשך."
הוא עשה עצמו כלא מבין את השפה וביום השלישי החל משתולל בתאו ולהכות עם ראש בקיר, צועק בקולי קולות, צורח בגרמנית: "מה אתם רוצים ממני אני רק תייר.
אני מבקש לדבר עם הקונסול או עם עו"ד או לנהל שיחת טלפון אחת."
היות ואף אחד לא התייחס לדבריו, אמר: "אתם לא מבינים גרמנית אנסה באנגלית", ואז ביקש לדבר עם האחראי באנגלית. כעבור כמחצית השעה נפתחה הדלת בתאו ונכנסו חוקר ואחראי על מתקן הכליאה, והתיישבו על הדרגש והעציר התיישב על הכיסא. הדוקטור פתח ואמר: "סליחה רבותיי, אני חושב שיש פה טעות ואתם עוד תצטערו, ומי שאחראי על היותי כאן עוד ישלם על כך."
החוקר פנה אליו ואמר בערבית: "מה רצונך חתיכת בן כלב?" והדוקטור הגיב וענה: "אינני מבין מה אתה מדבר, כמדומני היה זה בשפה הערבית. אני בסך הכול תייר תמים מגרמניה, חובב ארכיאולוגיה של ארץ הקודש ושמי האנס פרנקפורטר מקלן, מדי פעם אני מגיע לארצכם ומחפש שרידים ארכיאולוגיים ואחר כך מפרסם מאמרים בספרות הבינלאומית. תוכלו לוודא את זהותי בקונסוליה הגרמנית בתל-אביב, מרבית מסמכיי פרט לאלה שלקחתם נמצאים בחדרי שבמלון."
כעת פנה אליו שוב החוקר והפעם בעברית: "בסדר, כשתחליט לדבר תקרא לנו."
משסיים החוקר את דבריו יצאו השניים מהתא.
כעבור זמן מה, הדוקטור נקש על הדלת ואמר לסוהר שברצונו לדבר עם החוקר.
עברה שעה מאז שוחחו השניים עם העציר. הם נעתרו לבקשתו ושבו אליו כשאחד מהם מחזיק בידו מכשיר הקלטה. ישבו מולו והבכיר ביניהם אמר: "ג'ורג' חביבי, עלינו עליך מזמן. אנחנו יודעים מי אתה וכדאי שתתחיל לזמר והכל יוקלט כאן. במידה ולא תעשה זאת אנחנו נעצור אותך ונהרוג מספר לא מבוטל מאנשיך בארגון אליו אתה משתייך ונזרוק אותם במרכז רמאללה. בנוסף, נפרסם בחוצות ערי הגדה שאתה הוא זה שבגדת בהם ומסרת את שמותיהם לישראל. לך ג'ורג' לא יעונה כל רע, כי אתה נמצא עכשיו בידינו. אבל, אנו לא מקנאים בהוריך, ובמיוחד באמך ואחותך, ובחלק ממשפחתך הנמצאים כעת בגרמניה. תתכונן למרחץ דמים, אתה מכיר טוב יותר מאתנו את חבריך ואת המנטליות האכזרית שלהם, כי אתה אחד מהם על אף הכחשותיך."
העציר ניסה עדיין להיתמם ובעברית צחה אמר: "טוב בסדר עליתם עליי, אני פלסטיני יליד רמאללה, אך יש לי חברים וידידים ישראלים עוד מהתקופה בה למדתי באוניברסיטה העברית בהר-הצופים אשר יעידו על יושרי. בין המורים שיהיו מוכנים להעיד לטובתי נמנים הפרופסורים לפיזיקה ומתמטיקה זיסקין ועמידרור.
אמי צ'לנית בינלאומית והתלוויתי אליה לאודיטוריום ע"ש וויז ובאקדמיה למוסיקה ע"ש רובין, לנגן בקונצרטים של צדקה עבור ילדים יהודים וערבים עניים, וזאת כדי להוכיח לכם שאצלנו יהודים וערבים שווים. מדי פעם אמי מנגנת במיסה של יום ראשון בכנסיית המולד בבית לחם, ולעתים בכנסיות בירושלים העתיקה."
שררה דממה ואז פנה אליו החוקר ואמר: "הזמן שלך הולך ואוזל, נראה לך קטעי עיתונות המספרים על פגיעה במשפחתך ע"י מקורביך בארגון."
הדוקטור הבין את חומרת המצב ואמר: "אני מוכן לעשות עסקה. אספר לכם את כל הידוע לי על: אנשים, מקומות, מעבדות בארץ ובחו"ל. חלק מהם חשפתם בעצמכם.
כל מה שאני מבקש זה שתגנו על הוריי ואני מתחייב לעזוב את הארץ ולא אשוב עוד לעולם. אני מוכן לחתום לכם שלא אעסוק יותר בטרור או אם ברצונכם ערכו לי משפט הוגן. אני מאמין במערכת המשפט שלכם ותראו שאצא זכאי כי אין לכם שום הוכחה נגדי, פרט לפילים, שזה כאמור לא הוכחה קבילה בבית המשפט."
הבכיר מבין השניים אמר לעציר: "אתה יכול גם לא לדבר, יש לנו דרכים כדי להוציא את הידיעות מפיך. אינך נמצא בעמדת מיקוח כדי להציע לנו עסקה. אנו יכולים להרוג אותך ולהעלים את גופתך אף אחד לא ידע מה עלה בגורלך. הברירה היא בידך, אנו יכולים לדלג על ההקדמות. אותנו מעניינים שני דברים בלבד, ולא מעניין אותנו מה עשית ליד הכור בדימונה. הראשון – לדעת מי תפעל והדריך את חברך היהודי וענונו, בתא הסמוך. השני – מהם הקשרים שלך, ומה ידוע לך על מחתרת מסתורית ושמה אל-קאעידה. אתה נוצרי והם מוסלמים. כשתחליט לומר תודיע לנו."
הדוקטור העדיף לשתוק כי ידע שכאשר ידבר חייו וחיי משפחתו יהיו שווים כקליפת השום. בנוסף, בהכירו את המוסר הישראלי ידע שבין אם הוא עציר או אסיר לא יפגעו בו לרעה.
לאחר ימי התחקור ושהייה בתא אסורים במתקן של השב"כ הועבר לאגף האיקסים בתא מבודד בכלא אשקלון, כאשר וענונו כלוא בתא הסמוך.
פרט לטיול של חצי שעה בחצר הוא היה כלוא רוב הזמן ללא מבקרים – עציר מנהלי.
זמן קצר לאחר שהוכנס לכלא עזבו את הארץ כל בני משפחתו. תחילה לאירופה ולאחר מכן לכל מקום אחר, כאילו נעלמו מעל פני האדמה. בוילה המשפחתית החלונות היו סגורים והתריסים מוגפים, וכל עובדי המשק פוטרו מעבודתם, ומראה הבית היה כבית רפאים. כל זאת, בעקבות איומים מצד אנשי הארגון בו היה חבר מן המניין.
בתאו בכלא הושתלו מיקרופונים ומצלמת וידיאו וטלויזיה במעגל סגור שפעל במשך 24 שעות ביממה. באמצעות טכנולוגיה זו ניתן היה לעקוב אחרי פעילותו, וכן האם הוא מתקשר עם שכנו בתא הסמוך בכל דרך שהיא.
מדי פעם קלטו המצלמה והמיקרופונים נקישות של ספל או נקישות על הדלת במקצבים שונים, ותשובות עמומות הגיעו מהתא לידו. כל הנקישות הללו הוקלטו ותועדו בקלטות וידיאו. אותן קלטות נשלחו מיד עם סיומן למחלקת הצופן בחיל המודיעין. מחלקה זו זכתה לתהילה רבה ערב מלחמת ששת הימים, ידוע היה כי נקישות היו קודים מוסכמים בין העצירים ועד אז לא הצליחו לפענח אותם.
כעבור מספר חודשים, באחד הבקרים, בספירה היומית נתגלה כי הדוקטור ברח ונעלם. מיד ניתן אות אזעקה והתחילו לחפש אחריו בתוך כותלי הכלא, ויחידות מובחרות פשטו בחיפושים בסביבה. חיל הים הועמד בכוננות מרבית.
נסגרו המעברים היבשתיים ומחסומים רבים הוצבו בכבישים.
מטוסי סיור קלים ומסוקים הועלו לאוויר כדי לחפש אחריו.
היה זה כאילו בלעה אותו האדמה, לא היה זכר לדוקטור.
כרגיל במקרים אלו הוקמה וועדת חקירה, לחקור את סיבות הבריחה. אף מילה לא נאמרה בתקשורת האלקטרונית והכתובה, כיוון שאי אפשר להודות על כך שבוצע בריחה של עציר מנהלי שכביכול אינו קיים.
שלוש השערות היו לבריחה:
הראשון – מסוק משטרתי או צבאי חג נמוך מעל בית הכלא והדוקטור הועלה עליו בחטף יחד עם הסוהר המלווה.
השני – נחפרה מנהרה שהגיעה עד לתאו ודרכה נמלט והיא נסתמה לאחר הבריחה.
השלישי – שקיבל סיוע מבפנים; קיבל מדי סוהר והתחפש לאחר הסוהרים, כשהגיע מועד החלפת המשמרת יצא יחד עם יתר הסוהרים האחרים משטח הכלא וקילומטר וחצי מהכלא המתינה לו מכונית מילוט.
ממצאי וועדת החקירה שסווגו כסודי ביותר לא פורסמו וגם לא יפורסמו בהוראת הצנזורה הצבאית כדי לא לתת רעיונות לעוד עצירים או אסירים לברוח באחת מהשיטות הללו. הדבר היחיד שפורסם בתקשורת היה שעקב מחדל באחד מבתי הכלא השמורים בארץ הושעו מתפקידם: מפקד הכלא, סגנו ומספר סוהרים בדרגות שונות. הם פוטרו ללא פיצויים, ויתכן שחלקם אף יועמדו לדין פלילי או משמעתי.
הנושא אף הגיע לשאילתא בכנסת: "מדוע אין השר לבטחון פנים מפטר או מחליף את מפקד השב"ס, שבריחות רבות ארעו בתקופת כהונתו."
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן ©
