אני רוצה בחיים של חושניות: להיות רעב תמיד – נפשית, מצפה ער לשחר חדש, מבקש אופקים רחוקים.

אני רוצה להתמלא ביופי בכל יום מחדש, לנשום צבעים ומנגינות, לחפש את המגוון, את הניגון שמעבר לצלילים – ואת השתיקה - כמובן.

לראות את הדברים בהתרחשותם – את הנוצר ואת הגווע. לתפוס את הקים בחתך עמוק של זמן – כפצע בהויה, כעלעלי פרח הנפתחים לאט ומסגירים את סוד ההתחדשות לרוח.

לאהוב את האהבה, לרצות להיות שרוי בה תמיד – אבל לחפש אותה לשוא – מן הסתם ...

לחיות בתוך סערה – נושם אותה, מתערסל מתמזג בה – ואז לקום בוקר אחד ולזעוק: "אני נחנק" ...

להקשיב לדממה כמו היתה מוסיקה שמימית, מחול של התהוות אינסופית, מחזה רב פשר.

לשמוע מתוך ערפילי העבר את קול אלוהים הקורא "יהי אור !" ויהי אור.

לעמוד ולהביט בכל משתהה.

שחף ויאר, כל הזכויות ©