***

יש בי נשמה של דרקון.

דרקון שיכול להתחפש להר – ולרבוץ כך אלף שנים, עד שתבוא נערה תמה ותעורר את נשמתו לחיים.

יש בי נשמה של דרקון – מחוברת לאוקיאנוס אפל של יסורים, לקסם עתיק של עוצמה, לתמצית היקום.

יש בי נשמה של דרקון.

אין בודד מן הדרקון. אין עצוב ממנו... הוא יודע את קיצו אך אינו יכול לעשות דבר לשנות את העתיד לקרות. יודע שהמשחק הזה אבוד: שראשיו יהיו מותזים בזה אחר זה – בידי אביר טיפש המתאווה לזכות בחסדיה של נסיכה שנשמתה רדומה משעמום וטלויזיה ...

אין מי שרוצה למות – יותר מן הדרקון, להגאל מחיי נצח שהם קללה.

למות על מנת להיוולד מחדש – בן תמותה רגיל – נושם אויר ודמו אדום.

אין מי שמבקש את האהבה יותר מן הדרקון ...

 ***

דרקונים אינם מתים.

הם מדממים לאיטם. שקועים בעלבונם. מביטים חסרי ישע באבריהם הכרותים, מגחכים בחמלה בחושבם על האביר המטופש אשר שלחם אל אובדנם.

אביר אומלל ! יצור אשר נועד להיות חופשי וחסון. למה זה נפתה ליבו להמיר נופיי שדות ומרחבים – בעבור נסיכה טרחנית ומלכה חורשת רע, עם ארמון מקולל ומעופש אשר משכנתא של שבע דורות רובצת עליו ... ?

... דרקונים אינם מתים. הם הופכים בלתי נראים. ורק בדל חיוך שֵידִי מבליח ומאיר לפעמים באש הסיגריה, ודמותם מצטירת בהבזק בתבניות עשן מסתלסלות.

שחף ויאר, כל הזכויות ©