הצ'אנס של לין

"אז מה אתה לומד?" היא שואלת אותי בעודי מנשנש מהצ'יפס הקר והדוחה שהגישו לנו בבר, אבל כבר לא היה לי כוח להעיר להם, אז המשכתי ללעוס אותו ולקבל את הבינוניות בסבל.

"פשוט לא הספקתי לשמוע כל כך במסיבה אתמול" היא אומרת ומשחילה חיוך מתוק.

ברור שלא הספקת לשמוע, אני חושב לעצמי, הלשון שלך הייתה תקועה עמוק בתוך הפה שלי, דו שיח לא ממש היה שם.. אני אפילו לא בטוח שאני סגור אם קוראים לה ענת או עינת פאק.

"הנדסת תעשיה וניהול" אמרתי וחייכתי.

"אה נכון נכון" היא לחשה.

"הציפס זוועה" סיננתי בעודי מנסה לחלץ משפט שיגאול אותי משתיקת המחץ ששררה כבר שלוש דקות שלמות בשולחן.

"כן ממש קר" היא אמרה בטון רציני. כנראה שגם היא נבוכה מכל מה שקורה פה.הרי אתמול במסיבה שנינו היינו שיכורים וחרמנים, היא ראתה אותי, אני ראיתי אותה, מפה לשם התנשקנו ועוד קצת דברים ואז החלפנו מספרי טלפו. למחרת החברים לחצו עלי לשלוח הודעה והנה הגענו לכאן. אבל מסתבר שבלי חמש צ'יסרים של ערק היא כבר לא כל כך מושכת אותי, וכנראה אחרי שהיא התפקחה הדבר נכון גם לגביה. איזה שיט, אני אומר לעצמי, נעמיד פנים עוד עשרים דקות ואז אני אלך.

הוצאתי את הטלפון מהכיס בתקווה לברוח קצת מהמקום בו הזמן עוצר מלכת וראיתי שיחה שלא נענתה. יש! סיננתי לעצמי, אני אברח לה לחמש דקות.

"אני כבר חוזר" סיננתי ודפקתי את המבט הכי מלא חשיבות שלי "שיחה ממש חשובה חבר צריך אותי".

"בטח בטח" היא אמרה ומיהרה להוציא את הטלפון שלה ולברוח ממני דרך המסך הגדול.

אני מדליק את הטלפון כדי לראות מי הצדיק שהחליט לעשות לי טובה ולהתקשר אלי באמצע הדייט המייגע הזה.

 –לין-

אני רואה על צג הטלפון. "לין" אני לוחש, לין לין לין אני אומר כדי לשכנע את עצמי שאני לא הוזה. השם שלה, השם שלה שמעורר בי כל כך הרבה דברים הופיע פתאום על צג הפאלפון באותיות גדולות ואדומות של קידוש לבנה כמו תמרור אזהרה.

 לין, הבחורה ששברה לי את הלב לפני שבועיים.

לין שביום בהיר אחד התהפכה עלי והחליטה שדי נמאס לה ממני והיא הולכת.

לין, שאני עדיין חושב עליה.

הכרתי את לין במסיבת בריכה תל אביבית,כשכולם רקדו היא עמדה שם, בבגד ים אדום, רטובה אחרי שיצאה מהמים, סופגת את קרני השמש ועוצמת עיניים. כשראיתי אותה חשבתי שהיא הבחורה הכי יפה בעולם, שיער חום חלק, עינים בורקות ושחורות וגוף שלא מבייש דוגמנית להלבשה תחתונה. אבל זה לא היה בגלל איך שהיא נראתה, אלא בגלל הדרך שבה היא עצמה את העיינים והתמסרה לשמש הקופחת. כל כך רציתי להיות השמש באותו הרגע.

אז התחלתי איתה ומהר מאוד היא התמסרה אלי, כאילו היא היתה זקוקה לחום שלי כמו שהיא הייתה זקוקה לחום השמש.

וכשיצאנו למחרת, גיליתי שהיא גם בחורה מדהימה, חכמה ומצחיקה. הרגשתי שיש לי חיבור חזק איתה, שהיא מבינה אותי ושאני מבין אותה. כמו האנשים האלה שאתה פוגש ויודע שכנראה הכרתם כבר פעם באיזה עולם אחר.

אז המשכנו לצאת ומהר מאוד התחלתי לפתח רגשות ולפתוח את הלב, כי איך אפשר שלא עם בחורה כמו לין. שכולה קרן שמש, לפחות כך חשבתי.

מסתבר שלין קראה אותי כמו ספר פתוח, היא ידעה לשים אותי על מיטת החולים ולפתוח אותי באזמל הניתוחים שלה. כבר בחודש הראשון היא ידעה עלי הכל, וכשגיליתי את זה  פחדתי ונדהמתי באותה הנשימה.

וכשחיבקתי אותה אחרי ששכבנו בפעם הראשונה ונישקתי אותה בצוואר, מסניף את הריח המתוק של הבושם שלה. היא אמרה לי "רק אל תפתח רגשות כן? אני לא שם".

כוסעמק, אז לא פיתחתי.

ויום למחרת הלכתי לחדר כושר והוצאתי את כל העצבים שלי עליה על שק האיגורוף. "כוסעמק כוסעמק" לחשתי "לא יכול לאבד אותה" אמרתי, אז החלטתי לשים אותה במקום אחר בראש שלי, במקום שלא מצריך מחוייבות, אהבה או רגשות.

וכך היה,  במשך חודש נוסף עדיין הייתי שם בשבילה אבל לא בלב שלם. חיבקתי אותה אבל קצת, נישקתי אותה אבל מעט , שכבתי איתה בלי רגשות , התקשרתי פחות , סימסתי רק כשרציתי להפגש ואפילו מהמחשבות ניסיתי להוציא אותה. והיא כמובן  קראה אותי כמו ספר פתוח, אז היא נעלבה והתחילה לכעוס עלי, כמובן שהרגשתי את זה אבל בחרתי להתעלם עד שיום אחד היא התפרצה.

"אתה כבר לא כיף כמו פעם" היא אמרה לי כששכבנו במיטה אחרי שהגעתי ,שוב, בשעת לילה מאוחרת מדי.

"אני לא יודע מה את רוצה לין" אמרתי באדישות אבל בפנים ידעתי למה היא מתכוונת.

"לא יודעת, אתה פחות נחמד אלי. אני מתגעגעת אליך". " אתה יודע, שאתמול התחיל איתי משהו ואמרתי לו שאני יוצאת עם מישהו?" היא אמרה וסיננה לעברי חיוך ילדותי.

היא רצינית? חשבתי לעצמי. במשך חודשיים היא לא מפסיקה להגיד לי עד כמה היא לא רצינית לגבי, שאין מחוייבות, שאין רגשות, שהיא לא מחפשת חבר. אז מה פתאום היא מחליטה לזרוק לי את ההערה הזו?.

"לא יודע מה להגיד לך לין"

"תגיד שאתה שמח!" היא קמה מהמיטה וצעקה, " תגיד שאתה מבסוט שאני רוצה, שאני רוצה לתת לזה הזדמנות אמיתית לי ולך, שאתה חשוב לי, חשוב יותר ממה שחשבתי".

אבל ראבק לא שמחתי, אפילו קצת כעסתי כי מה לעזזל היא רוצה. במשך חודש שלם הכנסתי לעצמי לראש שהבחורה הזו לא מעונינת בי, שאני הצעצוע שלה ושהיא תשחק בי עד שימאס לה. הכנסתי לעצמי לראש שאני רק הריבאונד שלה, אחרי החבר הרציני שלה שעליו היא לא הפסיקה לדבר כל עשר דקות. אמרתי לעצמי " אל תרגיש" ובאמת לא הרגשתי. אז מה את מצפה גברת לין? שתבואי פתאום כרעם ביום בהיר ותדרשי ממני לעשות ריסטארט על המחשבות שלי ולהתחייב לך? ראבק הבחורה זהו עוד תוציא אותי מדעתי.

"אני לא יודע אם אני שם כבר" אמרתי בלחש, "את לא רצית ועכשיו את רוצה..ו...".

היא הסתכלה עלי בעיניים דומעות. "תגיד את זה  כבר".

"אני לא יודע אם אני רוצה להתחייב לך עכשיו, בואי ניתן לזה זמן".

היא המשיכה להתסכל עלי בעיני עגל ולא אמרה כלום. ידעתי שהיא כל כך פגועה ממני כל כך עכשיו, הרי אני הייתי במצב שלה לפני חודש וחצי, הרי אני זה שרצה וקיבלתי לא. אבל החלטתי להשאר שם, אולי כי היא הייתה כל כך מדהימה עד שפחדתי לוותר עליה, אז השארתי אותה שם באיזה מקום שהוא כמעט. אבל לין, לין לא יודעת מה זה כמעט. לין היא וולקנו של אמוציות ותשוקה, לין היא בחורה יפיהפיה שלא שמעה הרבה לא בחייה. לין היא בחורה של כאן ועכשיו. ידעתי שהיא לא תוכל לשאת את התשובה שלי, ידעתי שהיא לא תוכל לחכות עד שאני אבין מה אני רוצה ואעשה סדר במחשבות. ידעתי..

ידעתי שאני לא מספיק חשוב בשבילה כמו שהיא חשובה בשבילי.

"אולי כדאי שניקח הפסקה היא אמרה" והיא קמה והלכה בכעס ואני לא הלכתי אחריה, כי לא היה לי מה להגיד.

והנה עכשיו, אחרי שבועיים שלא שמעתי ממנה כלום היא מתקשרת אלי.

"לין?" סימסתי לה.

"תבוא אלי?, אני מתגעגעת".

איזו חוצפנית!, הנה היא שוב הופכת אותי לחייל במשחק שלה, הנה היא שוב מתחילה עם המניפולציות הרגשיות.  אם הייתי כל כך חשוב לה היא לא הייתה צריכה לחכות שבועיים כדי לדבר איתי, היא הייתה מתקשרת יום למחרת ומתנצלת ואומרת שהיא תיתן לי זמן כמו שאני נתתי לה!.

 היא הייתה אומרת לי שהיא מבינה שאני בחוסר וודאות, ושזה ברור לה כי היא בטח פגעה בי מאוד כשהיא אמרה שהיא אמרה לי לא לפתח רגשות. כי אם היה אכפת לה היא הייתה אומרת לי "אתה יותר מידי חשוב לי בשביל שאני אאבד אותך אז אני אתן לך את הזמן כמו שאתה נתת לי".

את מבינה לין? זה אף פעם לא הייתי אני, זו היית את. כשאמרתי שאני לא שם התכוונתי שאני צריך שתוכיחי לי שאת! באמת שם, שזה לא עוד משחק שלך ושתשני את דעתך יום למחרת. רציתי לדעת שאת רצינית כשאת אומרת " בוא ניתן לזה הזדמנות" ולא סתם מורחת אותי. אבל לא היית רצינית ולא באמת היה אכפת לך נכון? אחרת היית נשארת ומנסה לשכנע אותי במעשים שלך! ולא במילים..

אם הייתי חשוב, היית נלחמת עלי חודש שלם כמו שאני נלחמתי עליך. לא היית צריכה לעשות יותר מדי, רק להיות שם ולראות איך לאט לאט אני לומד לבטוח בך, איך שיחות הטלפון נהיות יותר תדירות, איך הנשיקות נהיות יותר חמות ואיך הרגש מתמלא בי כשאני מביט בך. היית רק צריכה להיות שם לעזזל איתך! אבל החלטת לברוח כמו ילדה שלא קיבלה את הסוכריה שלה.

" איפה את? אני בא לין, אני בא..".