לַמְרוֹת הַכְּאֵב

נסים  פרנקו

אָנֹכִי שֶׁהִלַּכְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה

שֶׁלֹּא הִלְבַּנְתִּי פָּנִים בָּרַבִּים

נִזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לַעֲמֹד בְּמוֹקֵד שְׂרָרָה

וְכִבַּדְתִּי אֶת הַסּוֹבְבִים

הַרְבֵּה דְּבָרִים בְּחַיַּי לֹא מוּבָנִים דַּיָּם

וּתְלוּיוֹת שְׁאֵלוֹת לְלֹא תְּשׁוּבוֹת

לְעִתִּים עוֹד יוֹשֶׁבֶת וּבוֹהָה מוּל הַיָּם

וּמִתּוֹךְ מָצוֹק עֵינַי רְטוּבּוֹת

פֵּשֶׁר חֶטְאִי לֹא אָבִין וְהֵיכָן כָּשַׁלְתִּי

מוּעָקָת הָאָבְדָּן לֹא נוֹטֶשֶׁת

כְּאֵם וְרַעְיָה מִן הַמֵּיטָב בָּנִיתִי

רַק מְחִבּוּק הַשְּׁכוֹל  מוּתֶּשֶׁת

נוֹשֵׂאת עַצְמִי בְּדֶרֶךְ לֹּא מוּאֶרֶת

מוּטְרֶדֶת מִן הַלֹּא מוּבָן

לוֹחֶמֶת מִתּוֹךְ דְּאָבָה מִתְחַפֶּרֶת לִחְיוֹת

עִם הַתְּחוּשׁוֹת עַל אַף

כְּאֵבַן.