שִׁיר לָבוֹא הָאָבִיב

שִׁיר לָבוֹא הָאָבִיב

מַלְאָה אֲדָמָה הֵרָיוֹן וְנָדַמּוּ תֻּפִּים שֶׁל סְתָו.

דְּרָכִים לִי קוֹרְאִים כְּהִמְנוֹן - לָקוּם וְלָלֶכֶת עַכְשָׁו.

חוֹזְרוֹת מַנְגִּינוֹת אֶל חַזִי וְהַדָּם מִסְתַּחְרֵר בִּי מֻרְעָב

עוֹד מְעַט וְאֶבְכֶּה לְתוּמֵי עֵת אָבִיב כָּאן יִקְצוֹר אַמָשָיו !

כִּי הַסְּתָו הַנִּפְרָד בִּנְשִׁיקָה – עוֹד לוֹהֵט בִּקְצֶה הָרָקִיעַ,

הוּא זוֹעֵק בְּדִמְעָה אֲפֵלָה וְנִשְׂבַּע צַמְּרוֹת לְהַנִיעַה.

כָּאן רוֹגֵשׁ הָעוֹלָם וְצוֹהֵל, כָּאן אָבִיב נִיגוֹנוֹ מַשְׁמִיעַ,

אִם אָסִיר כּוֹבָעִי כְּשַׂחְקָן – הַאִם גַּם לִי הוּא יָרִיעַ?