שירים

חלקים.

אני כבר לא בנאדם שלם.
ממזמן רק חלקים של בנאדם.
יד אחת, 
חצי מותן, 
שני שליש פנים.
הוא היה לוקח ממני חלקים כל פעם שהיה בא.
ניזון ממני.
העצב והכאב שלו היו שותים לי את הדם.
אי אפשר היה לנצח איתו,
רק להפסיד.
אם היה סיכוי שתנצחי הוא היה לוקח לך חתיכה,
רואה אותך נאנקת מכאבים ומנצל את המצב כדי לנצח.
כל הזמן מנצח.
תוקע לך סכין, 
מסובב, בורח, 
צוהל, שמח.
הייתי שונאת לראות את הפנים שלו מלאות בזיעה של מאמץ
ובשמחה של ניצחון.
הוא היה מגעיל אותי.
והייתי חייבת לתת לו גם פרס, 
בקושי מצליחה לבלוע את
הרוק של עצמי מרוב כאב, 
ואני חייבת לתת לו גם פרס.
לתת לו עוד חלק ממני, להתמסר.
לתת לו את כולי ולשתוק.
והוא אף פעם לא היה עדין, הוא היה שובר אותי,
בלי רחמים. דורך ומכאיב.
ולצעוק כבר ממזמן לא יכולתי כי לקח לי כל מיתר.
בתוך חדר חשוך, 
סובלת מכאבים, 
צועקת רק שקט
ואף אחד לא שומע.

תגובות