אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 153 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 9/9/1975
אני כותב שירים מגיל 12 וסיפורים מגיל 21, מאוהב בלשון העברית ואוהב אותה בכל לב ונפש. הכתיבה היא חלק ממני ואני חלק ממנה. בעל תואר שני בלשון עברית ותואר ראשון בלשון וספרות, עורך לשון ומורה ללשון במקצועי, מנהל פורום לשון ב־ynet. כותב באתר "במה חדשה" - http://stage.co.il/Authors/74321 כל הזכויות (c) שמורות
E-Mail:
אזור מגורים: ירושלים
קישור לאתר אינטרנט:
תאריך כניסה אחרון:
16/08/2018 00:36:54

נושא: ייסורים ובדידות .

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
הסיפור על מר כֵּן - יאיר בן־חור סיפורים (23/2/2010-19:22) 548 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

                           (10 באוקטובר 2004, כ"ה בתשרי, תשס"ה)

סיפור ילדים קצר

 

  בבית קטן הוא גר. בית צנוע ונחמד. אהב הוא לטייל בגינות, להתהלך בשדות, להריח את ריחם הטרי של הפרחים, לטעום את טעמם הבשֵׁל  של הפֵּרות שכֹּה אהב. מה אהב את השקט הזה, את השלווה, את הרֹגַע.

 

  יום אחד יצא מר כֵּן את ביתו בדרכו לעבודה. בדרך הבחין בָּאדון חמוץ, שכרגיל החמיץ פניו לעברו ולעבר כל הפונים אליו. "בוקר טוב, בוקר נפלא, אדון חמוץ", "בוקר", הפטיר בהחמצת פנים האדון חמוץ אל מר כֵּן. במעלה השביל נתקל בַּגְּברת תִּרְטֹן. גם היא, כמו בכל בוקר, רטנה על הבוקר המוקדם מדי שהגיע ועל הקפה שלא הספיקה לשתות ועל הדברים הרבים שעוד יש לה היום לעשות. "המון, המון דברים", רטנה באוזני מר כֵּן. "טוב, הגברת תִּרְטֹן, לא אפריע לך, יום טוב לך", "יום", רטנה היא לעברו.

  לפתע ראה את הגברת קורנת. אוהב מר כֵּן את הגברת קורנת, שקורנת מאֹשר כל פעם מחדש. "שלום לך, מר כֵּן, בוקר טוב, מה שלומך הבוקר?" שאלה הגברת קורנת בפנים קורנות ומחייכות. "מצוין, פשוט מצוין, הגברת קורנת", השיב לעברהּ מר כֵּן, והמשיך לכיוון עבודתו. מר כֵּן הלוא תדעו עובד לפרנסתו כעובד סוציאלי ועוזר רבות לאנשי כפרו.

 

   כך כל בוקר יוצא מר כֵּן לעבודתו ופוגש בדרכו את שכניו: האדון חמוץ, שמחמיץ פניו כל היום ללא תֵּרוץ, הגברת תִּרְטֹן, שרוטנת על גורלה כל היממה והגברת קורנת, שפניה קורנות ומחייכות גם בימים גם בלילות.

 

  אבל...בטרם נמשיך בסיפור, הבה נתאר בפניכם את מר כֵּן. ובכן, מר כֵּן הוא איש גבוהּ, שערו שחור ועיניו כחולות. מחייך לכל אחד, נדיב ואדיב ודרך ארץ היא דרכו ומידתו.

 

  יום אחד, כששב בלילה מר כֵּן מעבודתו, הוא נתקל בִּגברת חדשה, שאיננה מוכרת בכפר הקטן שגר בו. הוא בא אליה, התקרב, ושאל לשמהּ. פנה שנית ושאל "סליחה גברתי, מה שמך, רואה אני כי חדשה את בכפרנו, ברוכה הבאה האם חדשה את בכפרנו, גברתי?" "לא, השם הוא הגברת לא, הגברת לא זהו שמי, הגעתי אך היום לכפר, ואודה לך, אדוני אם לא יטריד אותי, תודה."

"חלילה לי, הגברת לא, רק ארצה לברכך על בואך לכפרנו הקטן, ומי ייתן ושהותך כאן נעימה תהיה וטובה. שמי, אם לא אמרתי, שמי הוא מר כֵּן, נעים מאוד". "נעים", השיבה בקרירות הגברת לא, ומר כֵּן המשיך לביתו.

 

  למחרת בבוקר שוב נתקל בַּגְּברת לא. ראה את הגברת לא מתווכחת עם הגברת תִּרְטֹן. ויכוח סוער הן התווכחו. הוא התקרב, ואז ראה גם כלב ליד הגברת לא. "לא, סליחה, הגברת תִּרְטֹן, את לא תגידי לי היכן לטייל עם כלבי, זהו שטח ציבורי, ואני יכולה לטייל היכן שארצה", "הגברת לא, את חדשה כאן, את לא יודעת, אבל כאן אסור לטייל עם כלבים, יש אפילו שלט המורה על כך", והַגּברת תִּרְטֹן הצביעה על שלט 'אין כניסה לכלבים'. כך הן המשיכו לצרוח זו על זו ועוד רגע תגרת ידיים הייתה ביניהן אילולי בא מר כֵּן והתערב ביניהן. "רגע, רגע, שקט, הירגענה, גבירותיי!" "ספר לַגְּברת החדשה כאן..." "סליחה, לגברת החדשה יש שם, לא?" קטע מר כֵּן את הגברת תִּרְטֹן, שהתחילה שוב, "ספר לַגְּברת לא שאסור לטייל כאן עם כלבים, הנה השלט", והצביעה שוב על השלט. מר כֵּן, שהיה ישר כסרגל, לא יכול היה להעמיד פנים ולשקר, ואמר "הגברת לא, זה בסדר, את יכולה לטייל עם כלבך כמה שאת רוצה, אין שום בעיה. השלט שהגברת תִּרְטֹן מצביעה עליו תקֵף רק על השטח הבא, על השדה שמדרום לנו. כאן אין כל בעיה לטייל עם כלבים. רק זכרי, הגברת לא, זכרי לאסוף את צואתו. כך תשמרי על סביבתנו שהיא גם סביבתך." הגברת תִּרְטֹן הסתכלה במר כֵּן במבט זועם ורוטן, שהרי סיכל הוא את מזימתהּ.

 

   בערב נשמעה דפיקה בדלתו של מר כֵּן. "כן, מי שם?", שאל. "לא, הַגְּברת לא, מר כֵּן". פתח מר כֵּן לַגְּברת לא את הדלת.  "שלום לך, תשתי משהו, הַגְּברת לא?", "לא, לא תודה. באתי להגיד לך תודה, מר כֵּן, תודה שנחלצת לעזרתי היום בבוקר בריב עם הגברת תִּרְטֹן. היא כל היום רוטנת. תודה רבה." "או...אין בעיה, הַגְּברת לא, אני...אני....כן...אין בעיה, זה בסדר, אין בעד מה, הגברת לא". כמעט רצה להגיד לה, שהוא, מר כֵּן, לא סובל רמאויות ושקרים, והוא איש ישר, ישר כסרגל, אך התחרט ברגע האחרון. לא רצה שהַגְּברת לא תבין שהַגְּברת תִּרְטֹן ניסתה לרמות אותה. הַגְּברת לא הביטה בו במבט מלא בהערצה. היא הייתה נמוכת-קומה, שֵׂערה היה ארוך בצבע חוּם-שחרחר והייתה לה גִּבֶּנֶת נוראית. גַּבָּהּ היה עקֹם כל הזמן והליכתה ועמידתה כפופה. מר כֵּן שהיה גבוהּ וישר כסרגל, נאלץ להתכופף קמעה לעומתהּ לדבר עִמָּהּ.

 

  כעבור שבוע שוב ראה מר כֵּן את הגברת לא בַּשְּׁביל עם הגברת תִּרְטֹן. הן התווכחו ורבו ביניהן הפעם מיהר להפריד. "מה קרה?!" שאל "מר כֵּן, טוב שבאת", פנתה אליו הגברת לא, והמשיכה, "הסבר נא בטובך לַגְּברת תִּרְטֹן, שאמש נחתו כאן קבוצה של חיזרים מהכוכב שלה, והם מבקשים לקחת אותה עמם", צעקה. מר כֵּן, שהיה ישר כסרגל, לא אהב את מה ששמע מהַגְּברת לא ואת הניסיון שלה ללעוג על הַגְּברת תִּרְטֹן, נזף מיד בַּגְּברת לא, וביקש ממנה לחדול ממעשיה ולבקש סליחה מהַגְּברת תִּרְטֹן. הַגְּברת לא הבינה את חומרת מעשיה, ביקשה סליחה מהגברת תִּרְטֹן, ומאותו היום והלאה נעשו שתי הגברות לחברות הטובות בכפר.

 

  כך עברו הימים, השָּׁבועות, הֶחֳדשים, ושנה תמימה חלפה. ערב אחד דפקה הַגְּברת לא על דלת ביתו של מר כֵּן, והודתה בפניו:

"מר כֵּן, כבר שנה אני כאן, בכפר שלכם, שהפך לכפר שלי. למדתי להכיר את התושבים, את האנשים, את המקום, ובמיוחד למדתי להכיר אותך, אותך, מר כֵּן. למדתי את התנהגותך, את דרך חייך והכול. בוא, מר כֵּן, בוא ונתחתן, ילדינו יהיו ישרים כסרגל כמוך ויידעו להגיד לא כשצריך כמוני, בוא, בוא נתחתן".

   מר כֵּן היה המום ומופתע. הוא כלל לא ציפה לכל זאת. כיוון שהיה ישר כסרגל, אמר "הֲיוכלו שני ניגודים להיות ביחד, היוכלו שני הפכים להיות שלם, היוכל כן להיות עם לא? אם תאמרי 'יוכלו' – נתחתן מיד, אם תאמרי 'כיצד', ניפרד לעד!". הַגְּברת לא, שאהבה מאד את מר כֵּן, אמרה בראשונה בחייה את אשר על ליבה, ואפילו דמעה זלגה מבין עיניה. אמרה "כן, יוכלו". לפתע פתאום גבה הכפוף התרומם והתיישר, העקמת הייתה כלא הייתה והגיבנת נעלמה. ישרה כסרגל הייתה כמר כֵּן.

 

  מר כֵּן והַגְּברת לא התחתנו ברוב פאר והדר ומעתה הַגְּברת לא אינו עוד שמה כי אם הגברת כֵּן.

הָאָדון והַגְּברת כֵּן נכנסו לביתם הֶחָדָשׁ עם כלבם המשותף, וסיפור חדש נפלא רק מתחיל... .

 

 

מוסר השכל:

 

  1. הייה תמיד ישר כסרגל וְכֵן. אֱמֹר תמיד את האמת ולך בדרך הישר. הדרך הזאת תביא לך שמחה ואהבה וחיים טובים. הדרך הזאת תיישר עקומים.
  2. אל תרמה אחרים ואל תשקר. מי שמרמה ומשקר סופו שירמו אותו ויערימו עליו (ערמומיות, קשיים ועוד). הייה ישר עם עצמך ועם אחרים.
  3. רְאֶה את הטוב שבחיים ותמיד תקרון מאושר, גם כשהמצב לא כל-כך טוב. יהיה טוב בהמשך הדרך. תאמין.  

 

סוף !!!
 
כל הזכויות © שמורות למחבר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  פתח תגובות איזה יופי! / שיבולת ברזני 23/2/2010 [ מס' תגובות : 4]
    תודה, שיבולת / יאיר בן־חור 23/2/2010
    יאירי, / שיבולת ברזני 23/2/2010
    אכן יישרתי / יאיר בן־חור 24/2/2010
    / שיבולת ברזני 24/2/2010
  פתח תגובות סיפור ממש ממש טוב! / שי?! 23/2/2010 [ מס' תגובות : 1]
    תודה, שי! / יאיר בן־חור 24/2/2010
  פתח תגובות איזה תובנות! / גלי צבי-ויס 24/2/2010 [ מס' תגובות : 4]
    תודה, גלי! / יאיר בן־חור 24/2/2010
    אל תכריז הכרזות, נראה לי שעוד תגלה מאגר בלתי נדלה אצלך של פרוזה. / גלי צבי-ויס 24/2/2010
    תודה ענקית, גלי! / יאיר בן־חור 24/2/2010
    / גלי צבי-ויס 24/2/2010
  פתח תגובות סיפור כן מגניב / תו רוֹן 25/2/2010 [ מס' תגובות : 2]
    מר בן חור,תוי צודק! / שיבולת ברזני 25/2/2010
    אתה באמת חושב כך? / יאיר בן־חור 25/2/2010
  ללא תגובות נ פ ל א ! תענוג! יסודות בסיסיים לחיים המתחילים למן הגיל הרך בסיפור מקסים מקסים!!! יום טוב אילנה. / אילנה קוסטיקה 2/3/2010
  פתח תגובות נהניתי לקרוא / אור באפלה 11/5/2011 [ מס' תגובות : 1]
    תודה, אור! / יאיר בן־חור 11/5/2011
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית