יצירות אחרונות
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (3 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁל הַמּוֹנָה לִיזָה / קְצָת בּוֹרְחֶס קְצָת פִּיאָצוֹלָה ... / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/04/2024 23:46
שרשרת עם דסקה (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -23/04/2024 20:54
מידאס (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -23/04/2024 16:26
המלך עירום (5 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -23/04/2024 15:07
מִלִּים נוֹלָדוֹת בָּרֹאשׁ🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/04/2024 04:36
סיפורים
נדודי שינייםאגדות השיניים סקרנו אותי תמיד לוודא את אמיתות המתנות שאורבות מתחת לכר, בשעת לילה מאוחרת. סקרנות שעלתה במחיר מופקע : דם יזע ודמעות. כן דם, הרבה דם. כמנהג אוריינטלי רווח בשנות ה40' של איראן, בית אימו של אבי, כך נהגנו אנחנו, בבית אימי שלי. חודש ימים של לונה פארק בפרוזדור בית הבליעה. נדנדות של ניבים, משתדלות לזנק מתוך החניכיים מזיעות כמעט ללא הועיל. אז, 7 שנות ותק במפעל חיי הצעיר, זימנו אותי לטקסי הלוויה של שיני החלב. עייפות, מתאמצות לגסוס, אלצו החלביות את אבי לעשות עמן המתה של חסד. אימי, מעולם לא ידעה על מניותיה בסטארט-אפ האשכבה המסורתי הזה. מתוך תיבת תפירה פרחונית, הודות לכתמי השמש הצורמים, דג אבי, מבוסם עונג את חוט התפירה הזדוני. יש יאמרו: חבל כפיתה, יליד מחנות צופים נוסטלגיים. כמעמד חניכת תחנת רכבת חדשה, במאורע גזימת סרט המתנה הצבעוני, כך ביים עצמו אבי בסצנה הצנועה הזו של החיים: וידוא הריגה לשיניים. נגיסת שפתיים תיאטרלית בצעה את חצי המטר של חוט תפירה אדמוני, זה שהידק את כריות המילוי בחזיית הספורט של אחותי. צחוק חושף ענבלים מרקדים באקסטזה, עודי ישובה על כסא נידונים שורך אבי את ניביי, עוטף אותם ב-180 מעלות של הסיב ומורט כל זכר לנדודי השיניים. באשמורת השנייה של הלילה, לא ארב לי דבר מתחת לכר. רק נדנודי שינה ערבים,
זה לזה.
כל הזכויות שמורות למחברת@ תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |