מאחורי הביתן הירוק
הם קבעו להיפגש מאחורי הביתן הירוק, שם, בקצה המדשאה של הקמפוס, בשביל המוביל לצד השני של היציאה ממנו. ענפי האזדרכת כיסו בצילם את רעפי הביתן ושיוו לו מראה של פינה אקסלוסיבית, אינטימית וארוטית, שנדמה כי נועדה היא להפגת מתחים, על פי מיקומו וצורת המבנה שלו, שלא הייתה מלבנית ולא נמצאו בה פינות מעוגלות. טרפז שמסתיר את כל מה שמצוי על פיסת הדשא שלרגליו.
והם רצו להפיג את המתח, שהצטבר בגוף תאוותם.
חצי שנה חלפה מאז החלו את הלימודים המשותפים בקורס לפסיכולוגיה, ואפילו המרצה, שבוודאי היה פסיכולוג נודע ומיומן, לא הצליח להבחין במבטיהם החדים, הנחשקים והתשוקתיים. בדיוק כמו ששאר משתתפי הקורס לא שמו לב למתרחש באווירת הסקס המתפרצת בכיתת הלימוד.
אורון ישב מאחוריה. שיערה הקצר והרך לא כיסה את צווארון חולצתה. הוא נמתח אל מסעד הכיסא, כמו ביקש לצבור תנופה וכופף ראשו אל ראשה ונשף בעורפה ליחוכי מבטים יוקדי תאווה. לשונו החושקת שרבבה עצמה בין שפתיו. עיניו החומות והלוהטות דמיינו את גווה השחום, העירום, ודמיין את פסי רצועת החזייה שהותירו בו סימני שיזוף דקים.
המרצה שהבחין באי ריכוזו, העיר לו, ואורון הנבוך, הניח יד אחת מתחת לחגורת מכנסיו, וסידר את יצרו לבל יתגלה ברבים. אוזניו האדימו כאשר סיוון סובבה אליו את ראשה, ועיני כל התלמידים גיחכו אליו. הוא פקח אל עיניה את ייחומו ושלף לשון מתנועעת בין שפתיו. היא השפילה אליו חיוך מעודן ושבה להקשיב למרצה, שריכז אליו את תשומת לב כל הכיתה.
רק תשומת ליבה של סיוון עבר מהמרצה אל זוג העיניים שהביט בעיניה הירוקות ואל הלשון המלקקת את השפתיים המצוירות של אורון.
וואו, הוא בטח נשקן מעולה, לחשה למחשבותיה שסיירו על תלתליו העשויים להפליא ופניו המדויקות, המשורטטות בגבריות שרמנטית בלי טיפת מידה של נונשלנטיות.
גופה החל לנוע על כיסאה, כמו היה זה ריקוד ארוטי. לחלוחית דקה החלה לפרוץ ממחוז חשקיה וראשה הָזָה את חמוקיה בין זרועותיו.
מה קורה לך? תירגעי! נזפה היא על עצמה והשיבה נדודיה המיניים אל הרצאתו של הפסיכולוג.
ידו של אורון עוד הייתה מונחת מתחת לחגורתו. נשימותיו העמיקו והתחזקו.
אני חייב לדעת אותה לעומקה, הבטיח לעצמו, והצלצול הגואל פרע את הזיותיו והשיבו אל כיסא המציאות. הוא נפרד מתפיחתו, ריכז באיטיות מֵרבית את כלי הכתיבה ואת הקלסר שלו, שלא נכתב בדפיו דבר בשיעור הזה. רק דמותה וחשקיו נחרטו בראשו.
הכיתה התרוקנה. גם המרצה כבר עזב את החדר. אורון הניח את תיקו על השולחן ובהה בסיוון, שהתמהמהה אף היא, כמו ציפתה שכולם יעזבו והיא תיוותר איתו ביחידות. היא הסתובבה אליו בבהלה, כאשר הניח ידו על כתפה העדינה.
קרה משהו? את צריכה עזרה? שאל אותה בנימה ארוטית, שתבשר לה כי קלט מדוע היא מושכת את הזמן.
סליחה, אני לא מרוכזת, השיבה לו בגמגום יצירתי.
זה בסדר, גם אני לא מרוכז. כלומר, לא הייתי מרוכז בשיעור...
במה התרכזת? כלומר, אתה לא חייב לספר...
דווקא כן. אני רוצה לספר...
אני מקשיבה, השיבה נרעדת.
אני רוצה אותך!
היא הסבה ממנו את פניה הסמוקות, כאילו נעלבה מישירותו ומהכנות שלו. ניסתה, ללא הצלחה מרובה, לייצב את רעידותיה על כיסאה. היא שאפה אוויר של התרגשות וייצבה את נשימותיה. הניחה ידה על לבה שלא חדל לפעום במהירות שיא מסחררת והסתובבה אליו. הישירה מבטה אל עיניו הממתינות לתגובתה.
תתקרב...
הוא קרב את פניו אל פניה והיא הצמידה את שפתיה לשפתיו ולשונה דיברה בפיו את כל תאוותה.
הוא השיב לה מידה עזה מפרי חשקיו וידו שהונחה על עורפה, שאך קודם נשף בו מבטים, הצמידה בחוזקה את פיה אל פיו.
היא ליטפה את לחיו ולחשה, לא כאן.
הם קבעו להיפגש מאחורי הביתן הירוק, שם בקצה המדשאה של הקמפוס, בפינה האינטימית, ובארוטיקה מתוגברת גניחות, פלטו ניחוחות של תשוקה, כאשר גופו התנפץ בגופה בלהט, ונותרו מחוברים זה לזו עד שבאו כוכבי הסיפוק לפורקן.
