סנאי

סנאי

ליד החלון עמדתי

ואל החורף הסתכלתי.

שם הרחק ליד העץ

על רגליו האחוריות רובץ,

 ובכפותיו אגוז מנפּץ,

סנאי קטן, סנאי אפור

זנבו שעיר, מופשל,

כך בשלג ובקור.

מהבית יצאתי ואל העץ הלכתי.

בשקט בשקט אליו ניגשתי.

והוא נבהל כאילו שֵד ענק הייתי,

ומיד ברח לו עם חצי אגוז

וחלומו נגוז.

עמדתי שם זמן מה

ובסוף מרוב קור

החלטתי הביתה לחזור...

עכשיו האביב

דחק את החורף הרחק מאחור

אבל אני עדין חושב

על הסנאי האפור.