סיפורה של הדסה היא אסתר

 סיפורה של הדסה,  

הדסה ,ילדה יתומה, ענייה שהובאה אל דודה מרדכי בהיותה ילדה קטנה
והוא זה שגודל אותה.
איך זה שדווקא היא מכל בנות הממלכה הגיעה לגדולה ולמלוכה?
רק בגלל יופיה? לא בטוח.
בגלל צניעותה, אולי,
בגל חוכמתה? את זה עוד לא ראו ולא ידעו.
אז מה גרם למלך לבחור בה?
את זה נשמע מפיה:-
הייתי רק בת 8 כשאבי מת בדרך לעבודתו כשמש בבית כנסת
והשאיר אותי ואת אימי לבד וללא מקור מחייה .
אימי נאלצה לעבוד ככובסת כדי לפרנס אותנו ובקושי רב,
אותי היא לקחת איתה לכל מקום שבו עבדה.
אחרי שנה אימי חלתה וכעבור 3 ימים נפטרה.
אנשים טובים לקחו אותי אליהם עד שימצא קרוב משפחה שייקח.
ואז יום אחד הגיע לבית הכנסת איש מעיר אחרת, ראה אותי וכאשר שמע שאני יתומה ומי היו הורי,
הסתבר שהוא קרוב משפחה של אימי.
מסרו אותי לידי האיש הזה שלא הכרתי בכלל .
הוא גר לבד בחדר-מרתף קטן,חשוך ומוזנח.
שם לי שמיכה בפינה ואמר זה מקומך מהיום והלאה.
היה משאיר לי פרוסת לחם וכוס תה והולך,לדבריו, ללמוד תורה.
לפעמים בימים קרים היה מכין לי מרק דלוח,לפחות היה חם.
נשארתי שעות רבות לבדי בחדר החשוך ללא משחקים וללא חברות.
בערבים כשהיה נמצא בחדר לימד אותי לקרוא את האותיות ואני לבד הייתי מתאמנת בקריאה ובכתיבה.
לבשתי בלוני סחבות, הייתי רזה ומאד וגבוהה.
רק השיער שלי היה שחור,ארוך ומבריק,שמרתי עליו מאד.
כך עברו עלי השנים וכאשר גדלתי התחלתי לנקות את בית הכנסת תמורת פרוטות, מי שראה אותי, התפעל מהיופי שלי ובייחוד מהשער היפה שלי ומהעיניים השחורות והנוצצות שלי שהיו מעט מלוכסנות.
ואז יום אחד עבר כרוז ברחובות העיר והודיע שעל כל הנערות הבתולות,להגיע לכיכר העיר
שם עברו שליחי המלך בחרו ולקחו ארמון המלך את היפות ביותר.
דודי מרדכי ששמע על כך,מיהר הביתה וציוה עלי להישאר ולהסתתר,
את יהודיה, אסור שיקחו אותך,כך אמר ונשאר לשמור עלי.
התחבאתי. אך אחרי מספר ימים נשמעו דפיקות חזקות בדלת, שליחי המלך הגיעו לחפש אותי,
מישהו הלשין עלי.
לא הייתה ברירה ונאלצתי ללכת איתם.
דודי בכה, צעק והתחנן שלא ייקחו אותי אך, כמובן, לא עזר לו ואני הובלתי אל ארמון המלך,
שם רצו לרחוץ אותי ולתת לי בגדים יפים אך אני סרבי, חשבתי שאם הוא יראה אותי כך הוא ישלח אותי חזרה,
כי היו שם המון נערות ממש יפות ואת היופי שלי לא ממש ראו בגלל הלבוש שלי.
עמדתי אחרונה בשורה עם הפנים לרצפה, פתאום אצבעות שמנות נוגעות לי בסנטר
ומרימות לי את הפנים למעלה, מצאתי את עצמי מביטה על המלך.
מי את? מה שמך ומאין את? נשאלתי.
דודי הזהיר אותי לא להגיד שאני יהודיה ולא להגיד את שמי.
אני אסתר, שם שהמצאתי במקום, עניתי בלחש.
אל תפחדי, אסתר,לא יכונה לך כל רע.
מאין את? אני גרה בשכונה מחוץ לעיר עם הדוד שלי,כי יתומה מהורים אני.
חייך אלי והמשיך בסיבוב שלו,לאחר שעבר וראה את כל הנערות, הראה עלי באצבע ואמר את זאת אני רוצה, קחו אותה,רחצו והלבישו בגדי מלכות, ואת, פנה אלי,
את תהיי אישתי. אמר הולך.
הובלתי לארמון, הוכנסתי לחדר אמבטיה ענק, במרכז היתה אמבטיה גדולה מלאה מים,עם קצץ ועם בשמים,הפשיטו אותי ,הכנסתה לתוך האמבט ואז שתי משרתות חפפו לי את הראש,סיבנו לי את הגוף בלופה, שטפו אותי ואז עטפו אותי במגבת גדולה וריחנית.
אחרי זה עיסו לי את הגוף בשמנים.
ואז הביאו לי בגדים הדורים ,מימי לא ראיתי כאלה בגדים,הכל רקום בזהב לכסף,
מדהים ,הבטתי במראה ולא זיהיתי אותי,מי זאת הנערה המהממת הזאת? לא יתכן שזאת אני,חשבתי.
אחרי זה הביאו לי ארוחה כיד המלך,כמו שאומרים,אחרי שאכלתי, נחתי מעט ואז הגיע מגש עם תכשיטים, ענדו לי צמידים מזהב, עגילים לשרשרת עם יהלומים.
נראיתי מדהים ואז הובלתי אל חדרו של המלך.
המלך ראו אותי ובקושי יכל לנשום, לא הוריד את עיניו ממני, בואי שבי לידי,אמר לי.
וכי יכולתי לסרב, מובן שלא. את כל כך יפה, התחיל ללטף אותי, נרתעתי ממנו, נדף ממנו ריח של שיכור,
הוא היה שמן מאד, אבל עם זאת, הוא נהג בי בעדינות רבה
אדוני המלך,אמרתי לו, אני לא הייתי אף פעם בחברת גבר ועוד לבד בחדר שלו ובמיטה שלו,
אני מבקשת ממך, אני לא מוכנה עדיין ובטח לא לפני החתונה.
טוב אמר המלך ,אז תהיה חתונה, כבר מחר כי אני לא יכול לחכות.
לא, בבקשה תן לי חודש מהיום אני צריכה להתכונן.
לא חודש,את השתגעת או מה? המלך התחיל לאבד את הסבלנות שלו,
אתן לך שבוע מהיום. טוב,גמגמתי ויצאתי משם.
אחרי שבוע נערכה החתונה,הצלחתי להגניב לדודי הזמנה.
כל יום היה בא ומסתתר מאחורי השער,שומר עלי מרחוק.

היתה חתונה מדהימה, הייתי כלה יפיפיה ובסך הכל היו לי חיים טובים עם המלך,