שפת הדיבור של אלוהים

דינה, ,היתה ילדה מאז סקרנית,
מרגע שלמדה לדבר לא הפסיקה לשאול שאלות,
שנשאלה לשמה,ענתה ב,דדה, לקח זמן עד שאמרה דינה
אז שאלה למה שמי הוא דינה ?
ואמא סיפרה לה שהיתה לה סבתא בשם דינה והיא נקראת על שמה כמוה היא חכמה ונבונה.

כשהיא גדלה עוד קצת סיפרה לה אמה גם על דינה מהתנך.

דינה הבינה אך לשאול שאלות היאלא הפסיכה,עוד ועוד שאלות והם אף פעם לא נגמרות לה.

 כל דבר שראתה רצתה לדעת למה ואיך נוצר ומה עושים איתו , לא פסקה עד שהבינה.
יום חורף קר במיוחד ירד גשם , דינה מיד אמרה, בטח,אלוהים בוכה,
אבל למה הוא בוכה היא לא הבינה, ניגשה לאמא ושאלה,אך לאמא לא היתה תשובה,
גם אבא לא ידע.
, אולי הוא עצוב , שאלה דינה, אבל למה? מי או מה העציב אותו עד כדי כך שהוא בוכה
במבול של דמעות?
ואז פתאום נשמע הרעם- דינה הקשיבה והחליטה שאלוהים עונה לה, אבל את השפה היא לא הבינה,

נבהלה מאד ורצה לישון במיטה  עם אבא ואמא.
ואז שוב פעם נשמעו הקולות והפעם עם אורות.
עכשיו אני באמת לא מבינה,אמרה דינה, קודם הוא בכה ואז צעק ועכשיו הוא מאיר את השמים,

הוא בטח מנסה להסביר לי למה הוא עצוב ולמה הוא בוכה.
דינה היתה מאד מוטרדת כי היא לא הבינה מה קרה לאלוהים ולמה הוא מתכוון בקולות ובאורות שהוא שולח,

אולי אלה סימנים ואולי. רמזים? חשבה דינה, אבל למה?
לכי לישון עכשיו, אמרה לה אמא , מחר תזרח השמש, השמיים יהיו בהירים ואלוהים יהיה שמח,

כך אמרה אמא לדינה, כיסתה אותה בשמיכה נשקה לה וגם היא שכבה לישון .

ביחד ישנו במיטה הגדולה ,אבא, אמא ודינה הקטנה ,
אלוהים בכה עוד קצת, צעק עוד מעט הדליק אורות בשמים ואז פתאום שקט,
כנראה שגם הוא הלך לישון ,החליטה דינה, ולפני שנרדמה עוד חשבה-
אולי גם לו יש אמא שכיסתה אותו בשמיכת עננים או כוכבים וכך הוא נרדם?
 לילה טוב אלוהים, היא לחשה וגם היא לבסוף נרדמה.
בבוקר כשהתעוררה דינה, ראתה את השמש זורחת ומאירה פנים לשמים,
שמחה ואמרה, עכשיו אלוהים שמח ,כי הכל כל כך נקי.
ישבה דינה לאכול ואז אמרה לאמא- אני יודעת למה אלוהים בכה בלילה.
למה? שאלה אמא.
כי יש אנשים רעים בעולם שעושים פיגועים ומלחמות.
יש אנשים שמרביצים כך סתם, כמו בגן שלי שחובב מכה את כולם בלי סיבה,
כי בא לו כך הוא  אמר לי פעם.
ואיך את יודעת? שאלה אמא את דינה, הוא סיפר לי בלילה.
אמה הביטה בה ולא ידעה מה לומר.
ואז דינה שאלה- אמא, את מאמינה לי שאלוהים סיפר לי, נכון?
כן דינה, אני מאמינה לך.
ועכשיו קדימה הולכים לגן.
אמא ודינה יצאו מהבית, כל הדרך דינה היתה עליזה,
חשבה כמה היא מיוחדת כי אלוהים דיבר איתה.
היא החליטה לא לספר לאף אחד.
דינה הלכה בשמחה לגן , גם בגן שאלה את הגננת שאלות והגננת תמיד ענתה לה בסבלנות .
כך כל יום, גם בבית , מרגע שנכנסה הביתה לא הפסיקה לשאול שאלות.
את אמא., את אבא, את סבא וסבתא ו למעשה את כל מי שפגשה.

ולמזלה הרב כולם ענו על שאלותיה ולא נפנפו אותה כנודניקית

הסקרנות  והרצון לדעת הובילו אותה רחוק,.
 דינה גדלה והיתה לאשה דעתנית וחכמה מאד.
והיום היא חוקרת ידועה בתחום המוח.