אוֹדָה לְסֶסָאר וָאייֶחוֹ

אוֹדָה לְסֶסָאר וָאייֶחוֹ

פְּתִילִים עֲשֵׁנִים שָׁלַפְתָּ מִתּוֹכְךָ

מִלָּה מִלָּה צַרְתָּ בָּם

וּבְקוֹרְאִי שִׁירֶיךָ

נִיתָקִים הֵמָּה וְנִבְלָעִים בְּעֵינַי

נִצָּתִים מֵחָדָשׁ .

וָאייֶחוֹ וָאייֶחוֹ,

אֶת מְעַי תְּכַוֵּץ בְּפֵרוּרֵי לֶחָם שָׁחֹר

צְלוּבִים בָּוִּיָּה דּוֹלוֹרוֹזָה שֶׁלְּךָ

זָעֲקוּ מִמֵּעֶיךָ חֲלוּלִים.

הַאִם הִגַּעְתָ לְעַצְמְךָ עַצְמְךָ, וָאייֶחוֹ ?!

סֶסָאר וָאייֶחוֹ, משורר פרואני גדול שיצר במחצית הראשונה של

המאה ה- 20 ; בעודו צעיר התלהב מהקומוניזם ובגינו , נרדף 

ונכלא בארצו עד שברח לפריז ;  

חייו היו טראגיים וקצרים. שירתו הגאונית רוויַת תוגה, והקדימה 

בהרבה את זמנו, אם כי מצומצמת היתה בכמותה.