בא יום

בא יום / ©רבקה ירון

בָּא יוֹם כְּאִלּוּ לְבַקֵּר אֶצְלִי בַּבַּיִת, מִתְיַשֵּב מוּלִי

קָם, מֵצִיץ מֵעַל כְּתֵפִי מַה אֲנִי כּוֹתֶבֶת מַה בַּעֲרֵמוֹת

הַנְּיָרוֹת הָעֶפְרוֹנוֹת וּבַמַּחְשֵׁב, יוֹשֵׁב לוֹ יוֹם שֶׁהִגִּיעַ

עוֹמֵד, הוֹלֵךְ אַחֲרַי נֵצְמַד כִּמְעַט נִדְבַּק לְגוּפִי לִדְמוּתִי

אֵינוֹ מַרְפֶּה אֵינוֹ אוֹמֵר דָבָר כְּאִלּוּ חָמַק מִמֶּנִי הַחוּצָה

בְּלִי לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה בִּי בְּלִי יְדִיעָתִי בְּלִי לְהַסְבִּיר שֶׁהָיָה

שֶׁלִּי וְעַתָּה רוֹצֶה לִלְמֹד אוֹתִי כְּלוֹמַר לְמִי הָיָה שַׁיָּךְ

מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ מִתְגַּעְגַּעַת כְּבָר כְּאִלּוּ יָדַעְתִּי עַל קִיִּוּם

דַּיָּר קָבוּעַ כְּאִלּוּ יָדַעְתִּי עַל הַשְׁפָּעָתוֹ עָלַי כְּאִלּוּ

הֶעֱרַכְתִּי אֶת הֱיוֹתוֹ שֶׁלִּי כְּשֶׁהָיָה

כְּאִלּוּ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת

אוֹתוֹ     

.