נס

נֵס 

כשהייתי בת שבע

אמרה לי סבתא

כי נס קורה פעם בחיים,

אז חכיתי לו

ולא ידעתי כי אצטרך להמתין

כל כך הרבה שנים.

אבל ככה זה

כדי שיקרה נס

צריכים להתקיים תנאים מיוחדים.

זה היה על הים ביום סערה,

צבעיו הומרו בהתמדה

הַקּוֹבַּלְט נמהל בְּאִינְדִּיגוֹ –

צִבְעָה של העין השלישית,

ויצרו כחול חדש

וַאֲנִי טבלתי בו מכחול להניח על בד.

הַיָּרוֹק עַלָה מִן הַמְּצוּלָה

וְיַרָק קֶצֶף לָבָן מִבֵּין שְׂפַתָיו.

אז ידעתי – כּל חַיַי לַךְ אֲנִי מַמְתִינָה.

שָמַע אֱלוֹהֵי הקסמים והניף שרביטו –

רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה,

לקחה נשמתי והביאה אותה אֵלַיִךְ

וְעַפָה נִשְמַתֵךְ וּבַאָה אֵלַי.

לקחתי אוֹתַךְ אל תוך הצבעים

ספרתי לַךְ על נתזים מלוחים

שמתקו לִשְׂפַתָי

וְאַת נִיתַצְתְּ חוֹמוֹתַי.

וּמָה שֶרָאתָה שִפְחָה עַל הַיָּם לא רָאוּ נְבִיאִים,

אַת וַאֲנִי

וְנֵס שֶקָרָה.