איסטנבול

לחלומות של קרן, יש קו מנחה. כלומר, כאילו שכל חלומותיה מתאגדים לחלום אחד קטן שהוא

מתרכז בלב, בלב שלה, הלב שלה

הלב שלה, מן מאגר מכיל סודות כמוסים, כפנינים מונחים בקרקעית הים. היא כשהיא חולמת

לגעת במקומות רחוקים, למקום הרחוק היא נהיית לחלום...

החלום הוא משיכה בין החולם לחלום עצמו.

איסנטבול. עיר רחוקה אפופה אווירת מזרח..המסגדים, השטיחים התה השוק הגדול..

לקרן זה נראה מקום שניתן לשאוף בו קצת אוויר קצת יותר מאשר פה..

לא חלום כזה גדול, חלום של לראות נוף ומקומות ולתפוס מהם השראה לחיים או לרגע נתון אחד..

כמישהי שעוסקת באמנות מגיל קטן מאוד, נופי המזרח מרתקים את הלב שלה

אין כמו לצייר ליד משהו אותנטי.

חלום של קרן, לוח מכחול וצבעים וכמובן השראה. מה אמן שווה בלעדי השראה. השראה ממקום אחר

שאליו היא לא רגילה. 

השראה שלה יכולה להגיע פתאום באמצע התה..

או סתם כי שמעה ציוץ של ציפור כשכל חלונות הבית סגורים..

ואז אפילו לא ניתן לתרגם את זה לנייר, כי הרגע כל כך, נדמה מושלם..רגע ההרגשה...התחושה בפנים

בתוך הלב..

לדמיין מקום שלא יכולים להגיע אליו, ואז להתחיל לתחושות לצאת..היא לא כל כך מאמינה שלא יכולה

להגיע למקום שהיא חולמת עליו..

שריטה שלה.

איסטנבול קוסמת לה

איך שמים עיר שלמה על דף נייר?

זה בפנים, בנימיה איך שמים עיר שלמה על דף נייר...

איך.

הצבעים, צבעי הטורקיז..האווירה המיוחדת הזאת

זה בפנים.

חיים אחרים נוף של ים לפעמים, הציור מצטייר רק בנשמה, ועובר מנשמה לנשמה דרך

קול החלום שמרעיש שיכול להרעיש כל לב שפועם

השקט המופלא לצד הסקרנות לדעת, השלום שיכול להיות במקום אחד מסויים..השלמות הפנימית,

לצד המלחמות, בטח שאיסטנבול תיראה רחוקה

אולי בגלל זה, בגלל המלחמות החלום נקרא חלום..וחלום שלה ורק חלום.