תְּשׁוּקָתִי הַמְתוּקָה

תְּשׁוּקָתִי הַמְתוּקָה

גם שְחוֹר שֵׂיעָרֵךְ, תָּחַת כּוֹבָע הָקָשׁ,

לֹא גִילָה לִי אֶת צוֹפָן עֵינָיִיךְ.

רָצִיתִי תָּפּוּח, גַּן עֶדֶן וְדְבַשׁ

לוּ רַק פָּעַם לִטְעוֹם לִשְׂפַתָּיִיךְ.

וְכָּתַבְתִי מִלִים, חֲרוּזִים וְכְאֵב,

לִמְצִיאוּת בָּה הָיִית לְאָחֶרֶת. 

וְטַרְפָה הָכִּבְשָׂה לִבְשָׂר הַזְאֵב

עַד נִכְוֵויתִּי בָּאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת .

אָתְ חֲלוֹמִי, אֶרֶץ חֵן רְחוֹקָה.

פֶּרַח לוֹטוּס, נִימְפֵאָה בָּנוֹף.

אַתְ מֵימָיי הַגְנוּבִים, תְּשׁוּקָתִי הַמְתוּקָה,

איך לֹא הֵעַזְתִּי אוֹתָּך לִי לִקְטוֹף.