עת להתפייס (ניסיוני - שם זמני)

עת להתפייס [ניסיוני - שם זמני] / ©רבקה ירון

עת להתפייס. עת להשלים עִם: לא הספקתי - לא צלחתי - לא - לא היה. ולא יהיה. לא הייתי. ולא אהיה. עת להניח לַכעס לבעור עד יתכלה. או לא. כרצונו. עת לִשְׁלוֹם-בַּיִת, לכינוס רסיסים חיים ופיסות צבעוניות וקולות של מרחב, לקריאת חלומות אחרונה שפתרונם בַּתבונה השׁוֹכֶנֶת בַּשׂיבה. עת להתיר קשרים שהיו לחסימה

                                              לא ידעתי מה ארגיש או איך ארגיש כאשר כתבתי אז - אז! - על ילדוּתִי, אותה ילדוּת שזָכרתי במבט ההוא ויכולתי לְבָרְכָהּ בְּסוֹנֶטָה 

(...) / וּבָךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִּי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים (...)[1].

כן. עת להתפייס,    

כִּי בָּךְ נָשַׁמְתִּי יַלְדוּתִי לְפֶתַע / צְמִיחַת אֵלִים וּמַאֲמָץ לִקְלֹחַ / כְּאֵב הַחַי וּכְאֵבִי לִבְלֹעַ / קִינָה בָּאֵין הַמִּתְרַבֶּה בְּלִי הֶרֶף / שִׁירָה בַּיֵּש הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּפֶרֶא / תְּפִלַת הַלֵּב הַמִּתְחַנֵּן לִסְלֹחַ[2].

                                      לאחותי ויתי, מכאן וּמֵעכשיו.