סוכת חלום

מעטר את פניו והם מאירות,

 מיד התושב בראש השולחן.
ארבעת אחי, דודים ובני דודים, מה זה, אני חושבת ביני לבני,הרי כולם מתים?
ואפוא הוא אבי? האם הם חזרו לחיים ועוד לסובה שלנו בבגדד?
הרי אנחנו כבר מזמן לא שם?
יושבים הם סביב השולחן ,לא מקדשים ולא אוכלים ,למי מחכים?
אבל מה שמוזר,אף אישה לא היתה שם, לא אימי ולא סבתותי,למה?
לא עובר זמן רב ולסוכה נכנסים ארבעת האבות.
בראשם אברהם, איש הדור נשען על מקל ומובילו  בנו יצחק,
סבי זז ממקומו ומושיבו בראש השולחן.
עוד נכנסים,יעקוב,הנה אבי,קראתי כמעט בקול,
היתכן שאבי הוא יעקוב אבינו האחד?
דממה,ואז יד עלומה מושיטה גביע כסף לאברהם אבינו והוא מתחיל לקדש,
כולם עונים אחריו אמן להגביע עובר מאחד לשני לפי הגיל,או סדר החשיבות,

לא הצלחתי לעקוב ממקומי.
כולם שותים ומהנהנים אמן,
ואז ידיים מושטות מכל עבר ומגישות מטעמים,
בצד,מבלי שמבחינים בה יושבת ילדה קטנה,חולה, כבת ארבע ,
בידה בובה קטנה שאמה הכינה לה ומביטה בהם ,רוצה ללחוש גם אני רוצה לשבת איתכם ,
גם אני,אך הילדה לא מוציאה הגה מפיה היא מוקסמת מהאווירה, מהקדושה ששורה בסוכה,
כך היא נרדמת כשבובתה בידה.
ואני, התעוררתי, ישבתי רגע במיטה שלי, וחשבתי, איפוא הסוכה שראיתי בחלום ואיפוא כולם?
והאם הילדה הקטנה שישבה בסוכה ואחזה בובה, הייתי אני?
אז אפוא הבובה?
אז הבנתי שהיתה זו סוכת ילדותי,סוכה שראיתי פעם בימים רחוקים.
ועכשיו היא נמצאת רק בזכרון,רק בחלום.

חג שמח