מימוש עצמי - הים (לבמת הדיון: אנלוגיה)

מימוש עצמי - הים

מתוך הספר "בבואה", גלי צבי ויס

מרתה נשכבה על גבה, התמסרה לטבע והניחה לעצמה לצוף על פני המים, להתמכר לתחושה.

לבדה הייתה מרתה על חוף הים, ובאותה שעה כלל לא שתה לבה לגאות המתגברת שהחלה סוחפת אותה אל תוך הים פנימה. החוף כבר נראה מרוחק ממנה, כשהשמש האדומה כבר נבלעה באופק. אך מרתה כלל לא ידעה חשש בלבה, מעולם לא פחדה מן הים. היא אהבה אותו בכל נימי נפשה.

לפתע, ניסתה לעמוד על רגליה והבחינה כי המים כבר מכסים את כל גופה, והיא אינה יכולה לעמוד זקופה. היא שחתה באופן אינטנסיבי כנגד הזרם הסוחף של הים בעת אפלה.

מרתה שאפה לחזור אלי חוף ונשימתה הקצובה העידה על עוצמת סחיפת המים. אך היא לא הרפתה. ביצעה בנחישות את תנועות השחייה שלמדה בעברה ועשתה זאת במיומנות רבה. יצר החיים, כך התחוור לה באותה שעה, היה חזק מכל הפחדים שלה, והוא שסייע לה במלחמתה נגד הזרם.

שום מחשבה לא הטרידה את מוחה שהיה עסוק במלחמת ההשרדות הפרטית שלה. מוחה היא מרוקן לגמרי ממחשבות. רק מטרה אחת הייתה נטועה בתת המודע שלה, והיא שסייעה לה במאבק לחזור אל החוף המוגן והבטוח.

שעה ארוכה נאבקה מרתה בגלים הסוחפים, כשהם לוחשים אליה בערמומיות קוצפת, קוראים לה לחזור פנימה.

היא חשה בזרמים התת קרקעיים הגורפים וידעה כי עליה לחלוף על פני כל המכשולים האלה. לרגע, נדמה היה לה שנגעה בסנפירי להקת דגים ששרטו את רגליה, אך במחשבה שניה שקלה שאולי היו אלה סלעים חדים.

כך או כך, היא לא נתנה דעתה עליהם ולא אפשרה להם לעכב אותה בדרכה הברורה. הייתה לה מטרה והיא לא הייתה רחוקה ממימושה.

מרתה הפעילה את מלוא כוחה לעבר המטרה. גם עתה לחמה את הקרב הזה לבדה. מלחמתה בים שתמיד כה אהבה.

שערותיה נטפו כשהשתרעה על החוף וחיוך מלא סיפוק נסוך על פניה. גופה רעד, ליבה פעם בחוזקה, אך היא הרגישה איתנה מאי פעם.

והים מצידו, ראה בה בהחלט יריבה ראויה. הוא...כבר לא זלזל בכוחה.