לא יאומן.

    לא יאומן. מאת זיגי בר-אור

זה הגיע בדואר,

מכתב רגיל ולא רשום.

הסתכלתי מאחור למעטפה

השם לא מוכר לי

אבל לפחות כתובת מלאה כן.

בבית ישבתי ואמצתי ראשי

מי זה ומה לי לאדם הזה.

פתחתי וקראתי והנה:

     שלום זיגפריד.

תיארת לי שתשבור ראשך

בניסיון להבין מי הכותב,

ובכדי לחסוך מזמנך

ולפתח ניסיונות לפתרון

מי אני ומה לי שכתבתי לך

אני מזמין אותך לביתי

והכל יהיה מובן.

הנה מס. הטלפון שלי .......

ונתאם מועד שנוח לשנינו.

בברכה, ארתור

תחילה קצת חששתי שזו מתיחה

או איזה דבר שלילי,

אבל לא, הלב אמר לי, לך.

כבר למחרת התקשרתי

וענה לי גבר שהציג עצמו

בשם ארתור גולשמיט

ומקום מגורו בזכרון יעקב.

הוא לא הסכים בטלפון

לספר פרטים מה לו ולי.

קבענו שניפגש בבית קפה

בחדרה ביום ד' בשעה 11   

הוא יחזיק בידו עיתון הארץ

כדי שאזהה אותו בקלות.

במועד שקבענו ראיתיו

ובידו היה עיתון הארץ,

גבר נאה בערך בגילי.

התישבתי מולו כולי סקרן

והמלצרית כבר הביאה קפה.

הסתכלנו אחד על השני

אולם אני לא הכרתי אותו,

הוא פתח מיד עם הסבר

מה לי ולו ומה הביא אותו

לפנות אלי לפגישה הזאת.

וכך סיפר.....

ההמשך בפרק הבא אחרי החג.