הצטרפתי לנושא הנוסטלגיה האישית

שכעת חוגגת באתרנו להצעת אודי.  

 אייזיק השען. מאת זגי בר-אור

חבל שלא הכרתם את אייזיק

שאותו אזכור כל חיי.

גבוה ורזה היה בגיל ה-60

אולי אפילו 70, לפי הקמטים.

הייתה לו גיבנת לא גדולה

מספרים שגם צולע ברגל ימין

אך אני לא ראיתיו לעולם בהליכה.

תמיד ישב מאחורי הדלפק

וכך היה משרת את הלקוחות

ששעונם התקלקל או ניזוקו.

פעם אמא שלחה אותי אליו

עם השעון שתלוי על הקיר

כי מחוג אחד, זה של השעות

לא זז ובבית לא ידעו את השעה.

לי זה דווקא היה ככה מצוין

ויכולתי לשחק עם הילדים

בלי שאמא הייתה צועקת

שמיד אבוא ואכנס הביתה

כי היא לא ידעה את השעה.

נכנסתי לחנות של אייזיק

ושמתי את השעון על הדלפק.

הוא הסתכל ומיד אמר

שהמחוג מקולקל לגמרי

ואין לו מחוג כזה שיתאים

לכן צריך להזמין כזה בחו"ל

וזה ייקח מינימום כמה ימים

שמחתי מאד שאין לו מתאים

ועלה בדעתי השעון המעורר

כדאי שגם יתקלקל המחוג

וביום שאבא בעבודה ואמא בשוק

פירקתי השעון המעורר בקלות

וכופפתי את המחוג ומשכתי.

איזה כיף, לא יעיר אותי בבוקר

ולא אקום בזמן לבית הספר

לכן הבאתי לו את השעון המעורר.

ראיתי מאחוריו על האיצטבא   

קופסא גדולה עם המון מחוגים

והתפללתי שלא ימצא מתאים.

אך הפעם התאכזבתי מאד

כי הוא רק כופף את המחוג בחזרה

ואאלץ שוב לקום לבית הספר.

כעבור שבוע אמא שלחה אותי אליו

לשאול אם כבר הגיע המחוג מחו"ל.

דלת החנות הייתה סגורה במנעול

ועליה פתק גדול באותיות גדולות:

הננו מודיעים בצער........

ההלוויה תתקיים מחר ב.......