יצירות אחרונות
צבוע (1 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (7 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
הודעות והגיגים
הפדיחה של חיי
קצת לבדר אותכם
לצחוק על עצמנו הפדיחה של חיי
אני לא נוהגת לדבר הרבה על עצמי. אבל האתגר הזה מעניין. אז ככה יום אחד הוזמנתי לארוע בצהרי היום יחד עם ילדיי והוריי. ארוע שהיה חשוב לנו. אני כהרגלי לבשתי את השמלה הסקסית הפתוחה מלפנים ומאחור. נעלי עקב אדומות גבוהות עקב איפרתי את עיניי בפס שחור בולט, את שפתיי באודם אדום כדם. ורוחי טובה עליי. העמסתי את ילדיי והוריי לרכב, והופ לדרך. היגענו בשעה טובה לאולם . ילדי והורי נכנסו לפניי ואני ניגשת ללחוץ את ידו של בעל הארוע הצעיר והיפה, אלא מה, פתאום התאבנתי לא הייתי מסוגלת להוציא הגא אפילו מזל טוב לא אמרתי, ולמה זה ,כי, אני נהגתי בזמנו, לנהוג ברכב בנעלי בית שהיו פעם לבנות והחליפו צבעם לאפור ואת העקבים שמתי בצד. וכשעמדתי ללחוץ את ידו של הצעיר היפה , חשתי נמוכת קומה לעומתו , ניערתי את אצבעות רגליי והן נעו בחופשיות בתוך הנעליים, כי , אני פשוט שכחתי להחליף חזרה את הנעליים ולנעול את נעלי העקב היפות והסקסיות. עזבתי את בעלי השמחה סמוקת לחיים ולב דופק רצתי לרכב להחליף לנעליים של סינדרלה. קיוויתי שאיש לא שם לב לפדיחה . עד היום איש לא העיר לי. אבל כשאני נזכרת בזה אפילו באמצע הלילה אני נחנקת מצחוק. בכיף רחלי תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |