הפדיחה של חיי

הפדיחה של חיי

אני לא נוהגת לדבר הרבה על עצמי. אבל האתגר הזה מעניין.

אז ככה

יום אחד הוזמנתי לארוע בצהרי היום יחד עם ילדיי והוריי. ארוע שהיה חשוב לנו.

אני כהרגלי לבשתי את השמלה הסקסית הפתוחה מלפנים ומאחור. נעלי עקב אדומות גבוהות עקב איפרתי את עיניי בפס שחור בולט, את שפתיי באודם אדום כדם. ורוחי טובה עליי.

העמסתי את ילדיי והוריי לרכב, והופ לדרך.

היגענו בשעה טובה לאולם . ילדי והורי נכנסו לפניי ואני ניגשת ללחוץ את ידו של בעל הארוע הצעיר והיפה,

אלא מה, פתאום התאבנתי לא הייתי מסוגלת להוציא הגא אפילו מזל טוב לא אמרתי, ולמה זה ,כי,

אני נהגתי בזמנו, לנהוג ברכב בנעלי בית שהיו פעם לבנות והחליפו צבעם לאפור ואת העקבים שמתי בצד.

וכשעמדתי ללחוץ את ידו של הצעיר היפה , חשתי נמוכת קומה לעומתו , ניערתי את אצבעות רגליי והן נעו בחופשיות בתוך הנעליים, כי , אני פשוט שכחתי להחליף חזרה את הנעליים ולנעול את נעלי העקב היפות והסקסיות.  

עזבתי את בעלי השמחה סמוקת לחיים ולב דופק רצתי לרכב להחליף לנעליים של  סינדרלה. 

קיוויתי שאיש לא שם לב לפדיחה . עד היום איש לא העיר לי.

אבל כשאני נזכרת בזה אפילו באמצע הלילה אני נחנקת מצחוק.

 בכיף

רחלי