רוקמת התחרה - נכתב לבמת הדיון שהעלתה עליזה (סובלימציה)

רוקמת התחרה

בַּשּוּק ההומה מאדם

על שרפרף נמוך היא ישבה

לפניה, על מחצלת קטנה,

גלילים של חוטים

מחטים ארוכות ודקות,

אצבעותיה עובדות במהירות

מעבירות חוט מתחת לחוט,

את השלישי מעל

ורביעי וחמישי...

מתחת ידיה יוצאות מפה של תחרה

חולצה לילדה

ומפית להניח מתחת לִקְּדֵרָה.

אני עומדת ומביטה בה בתמיהה,

איך שעות ארוכות היא יושבת

יום אחר יום

מילה אינה אומרת

רק עיניה מדברות,

הן יפות וטובות

ויש בָּן מבט של תקווה.

ילדה קטנה –

צלחת תבשיל מהביל מכוסה במפית מביאה

זו אמא שלי, אמרה,

אמא שלי לא מדברת

את לשונה היא מפיהּ עקרה.

מבט של פליאה בעיני,

זו הייתה לשון שרקמה מזימות,

סיפרה,

היא שלחה שקרים לחלל האויר

היא דברה בגנותם של אנשים ישרים.

זו הייתה לשון שהביאה על הכפר שלנו מלחמות,

סכינים נשלפו ראשים נערפו

אש של שׂנאה שׂרפה לבבות.

אמא שלי לא רעה – אמרה הילדה

היה זה השד שדיבר מגרונה,

אז את לשונו היא חתכה

ומאז היא רוקמת תחרה

עם יונים לבנות

ועם אהבה.

נשקה הילדה לאמהּ והלכה

ואני קיבלתי מפית

עם יונה צחורה במרכזה

וחיוך מלא אהבה

מרוקמת החחרה.