נשואי תערובת - לפינת התפוח של אלי משעלי

נשואי תערובת

אבן נזרקה

שמשה נופצה.

יהודי מלוכלך

את בתי לא אתן לך לאשה,

אמר הגוי, נשק לצלב

ואת בית היהודי באש העלה.

נס יהודי על נפשו

אל ארץ אבותיו

ואתו בת ערלים יפה,

שאת דתה המירה – מַרִיָה הייתה למרים,

בת ישראל כשרה עם שָבִיס על ראשה.

על הר גבוה מול עמק ירוק תמיד

התיישב יהודי עם אשתו,

מנגד כפר ערבי

שנים רבות שם על הקרקע ישב.

הקים יהודי את ביתו הוליד ילדים

ובקהילה הקטנה היה לרב.

חלפו הימים ושם אהבה פרחה,

בן הכפר שמנגד חשק בבת הרב היפה

והיא השיבה לו אהבה.

אבן נזרקה

שמשה נופצה

ערבי מלוכלך

את בתי לא אתן לך לאשה,

אמר היהודי ונשק למזוזה.

עזבה בת הרב את ביתה

והלכה אחר האהבה,

עם בן ישמעאל התחתנה.

מנגד רואה האב את בתו

בּוּרְקָה מכסה את שׂערה הזהוב,

גופה נתון בשמלה רקומה –

הוא אינו מְכִּירָהּ עוד

הוא קרע קריעה

וישב עליה "שבעה".

ויש אומרים

כי הקדוש ברוך הוא

מזווג זיווגים בשמים

"בכל יום ויום

בת-קול יוצאת ואומרת

בת פלוני לפלוני."*

*מועד קטן יח ע"ב