צוואה.

צוואה. מאת זיגי בר-אור

ליתר בטחון, החלטתי לכתוב צוואה,

מתי תהיה שימושית, לך תדע,

אבל רצוי תמיד להתכונן לכל צרה,

שאחרי זה לא תהיה שום אי-הבנה.

זה לא פשוט, יהיו הרבה קופצים

על השלל הרב שמשאירים,

אז טוב שהכל מראש רושמים

ולכל אחד הדברים יהיו ברורים.

הכי קל לחלק את הדברים הגדולים,

המכוניות, האדמות, חסכונות והבתים,

הבעיה מתחילה עם הדברים הקטנים,

אלה שבתכולה נכללים, אלה המסובכים:

הקומקום החשמלי, ובעיקר חוט החשמל,

הצלחות מימי החתונה וכוסיות הקריסטל,

המזרון עליו "רק ישננו" בשנים האחרונות,

המכנסיים שלי שהם עדיין במצב טוב מאד,

המגהץ, מכונת הגילוח, אוסף מחזיקי מפתחות,

המאפרות, השעון-יד שלי, צנצנות הפרחים,

הטוסטר, המערבל, מחבתות וסירים,

כריות, ציפיות, שמיכות וסדינים,

כל אלה לא אפרט למי יהיו שייכים,

עליהם אני מעוניין שיריבו השארים.

מצאתי גם פתרון לכסף המזומן,

למטרה זו קניתי מהבנק כספומט ישן,

אותו אצווה שירכיבו על קברי,

באופן שאי-אפשר יהיה אותו להוציא,

שיהיה מתוכנת למשיכת רק 90 שקל

באמצעות כרטיס עליו תמונתי עם סמל,

רק פעם בשבוע לכל אחד מהיורשים

ורק אלה שבצוואה בשמם מופיעים.

לאישה לא יהיה כזה כרטיס משיכה

כי בטוחני שלכסף לא תהיה זקוקה

היא תקבל את זה מבעלה הבא.

כמעט שכחתי, מגיע גם משהו לעוזרת,

כי אשתי וודאי תיקח במקומה אחרת,

ולא מגיע לה שתישאר בלי עבודה

אחרי שהייתה אלי תמיד "כה טובה",

ומה שחסר לי, היא בנדיבותה מילאה,

לכן אני מוריש לה את דירת החדר

אותה קניתי בלי שלאשתי היה לזה קשר,

חדר בו בילינו בנעימים זמן כה רב בסתר,

ואם תהיה חכמה לאחר שאשכב באדמה,

היא תבלה בו בנעימים בלי שאיש ידע

עם הבעל הבא של אשתי שתהיה בריאה,

כדי שהשרשרת תימשך ולא תיקרע.