שני כוכבים

שני כוכבים  / מרינה פרידמן

"שָׁלוֹם", הִגִּיעַ זְמַן לוֹמַר "שָׁלוֹם"

אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים הַיּוֹם.

"שָׁלוֹם",-עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ נפרד לְעוֹלָמִים

פַּעַם אַחֲרוֹנָה נַבִּיט יַחַד אֶל הַשָּׁמַייִם הַכְּחֻלִּים.

לא, אַל תַּבְטִיחַ לִי דָּבָר וְאַל תֹּאמַר מִלָּה

עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי עֲדַיִן בּוֹעֶרֶת אַהֲבָה.

יישארו בזיכרונות  יָמִי אביב נִּפְלָאִים

הָיִינוּ אָז כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים, כָּל כָּךְ מְאֻשָּׁרִים...

וְאִם תִּשְׁלַח את מַבָּטך אֶל הַשָּׁמַיִם הָרֵיקִים

אתָּהּ תּוּכַל לִרְאוֹת אוֹתָם, אֶת שְׁנֵי הַכּוֹכָבִים!

הַכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים נִרְאִים כָּל כָּךְ קְרוֹבִים

אך לְפֶתַע נֶעלְמוּ, כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ בַּהַתְחָלָה.

וְרַק עַכְשָׁיו הֵבַנְתִּי, שֶׁזֶּה הַיְנוּ שָׁנִינוּ

 אֲנִי וְגַם אַתָּה...