המטוס השקוף

"המטוס" ממריא בנהמה

אל הלא נודע,

הוא חשוף,

גופו שקוף

וכוונותיו אינן סמויות,

הן נרשמות

באמצעות טייס אוטומטי.

זה נראה סימפטי

שצלליתו זהה לפנימיותו

וכנ"ל לחיצוניותו

ויש בזה תרומה ברוכה

לגילוי דעתו.

אך מהירותו גבוהה

הוא מדלג ופוסח בהגדרה

על חיים שלמים

ואטום למאוויים אמתיים.

קו האופק מתקרב

וקו פרשת הדרכים

נמצא ישר, מולך, בנהר

אך האמן לי שתתאכזב

כי מה"מטוס" השקוף הכל רואים

אך לא רואים דבר.

אין מיקוד, אין ייחוד,

אין תשומת לב לפרטים,

הנופים מרהיבים לעתים,

הירוק של החורף ססגוני

ובקיץ החום דכאוני.

אני נהנה לטוס בינות לעננים,

נפעם מכל הגוונים הלבנים,

אני ממש עף

ומכניס, ביום סגריר,

את כל אצבעות הכף

אל תוך כיסי האוויר.

הגובה יכול להפחיד

אבל אני מקפיד

לכייף מבלי להתעייף.

הכיף ממלא אותי כפליים

בגובה של שלושים אלף רגל

כשההיא מהסגל,

הדיילת ארוכת הרגליים,

מלקטת עבורי

פריט של ה"דיוטי פרי"

ואני, לצערי, יודע

שגם היא מהווה

רק פריט בסדרה

החוזרת על עצמה.

"המטוס" נוחת בנהמה

ושוב, אל הלא נודע,

גופו לא עטוף,

הוא שקוף,

כוונותיו גלויות,

הן נרשמות

על ידי טייס אוטומטי

ובכל זאת הסיפור

הוא לגמרי לא סימפטי.