העולם במה אנו השחקנים

אכן גדי קראת לזה תאטרון האבסורד ואין כינו מתאים

יותר מזה להצגה שאנו משחקים בה את חיינו אך מה זה חשוב

אחרי הקידה ולאחר כיבוי האורות סיימנו את תפקידנו והבאים אחרינו יחוו

את האבסורד

תודה על התגובה

שבת שלום

ומלוא החופן בריאות

חברתך מרים

אכן הזמן משחק בחיינו תפקיד נכבד אך למעשה הוא מטעה

אותנו-בצעירותנו אנו חשים כי הזמן שיש לנו לחייות  הוא ארוך ואין סופי

אך בהתבגרותנו אנו חשים שיש לנו מרוץ עם הזמן ולמעשה

הזמן הוא קצר וצריך להספיק

הענין הוא שהאיכות חשובה יותר מהכמות-אף אחד אינו יודע כמה זמן יחיה לכן

עליו לנצל את מכסימום יכולותיו כדי שלא יצטער בזקנתו

תודה גלי על התגובה המכילה

שבת שלום לך ולבני משפחתך

שפע בריאות לאישך

ולך יקרה שוב תודה

ממני מרים

גלי שלי יקרה, הזכרת לי בדבריך אלה את שופנהאואר שאמר,

"מנקודת ראותה של הצעירות החיים הם עתיד אין סופי - מנקודת ראותה של הזקנה החיים הם עבר קצרצר."

יקירתי, דבריך היום מעלים בזכרוני ציטוטים שונים

נזכרתי במה שכתוב על קברו של טימור לנג (שבאוזבקיסטן הפכו אותו לגיבור על), "אשרי מי שפרש מן העולם בטרם העולם פרש ממנו."

9 דברים שאנו צריכים לוותר עליהם-

1.להטיל ספק בעצמך.

2.חשיבה שלילית,

3.פחד מכישלון,

4.מערכות יחסים הרסניות.

5.רכילות.

6.כעס

7.התנחמות באכילה.

8.עצלנות.

9.והנסיון לרצות את כולם..ותחשבו על זה.

לפולניה שגדלה הפוך מכל מה שהצעת-אבל בשבילך אנסה...שבוע טוב

ממני

את לקחת את האימרה לכוון הפוליטיקה-בעקרון אני לא חסידה

גדולה של פוליטיקה כי מאז ימי בגין עוד לא מצאתי מנהיג שאפשר

להעריך אותו ואת דעותיו ואת דרכו-הוא היח היחיד שהלכתי

להצביע עבורו-לא מאמינה שיהיה מנהיג כריזמטי כמוהו ואף אנושי וחריף

-אפרופו ביבי והשאר לא תולה בהם הרבה תקוות

תודה חנה יקרה ואכן אפשר להתיחס לעוד המון דברים  אך קצרה היריעה

שבוע טוב ושפע בריאות

ממני מרים

ילדה קטנה נכנסת אל תוך נעלי העקב של אמהּ נעמדת מול קהל דמיוני ומשחקת שהיא גדולה. כל כך רוצה לעשות את קפיצת הדרך ולהיות באמת גדולה. בינתיים עולמה הקטן הוא לה במה.

כשקצת גדלה והיא עלמה צעירה הוא משחקת על במות העולם ובטוחה שהיא יכולה לכבוש אותו - שום דבר לא יעמוד בדרכי ראו את משחקי, אני צוחקת ואני בוכה, הכל לפי דרישת הקהל ואני הבמאי של חיי. בשבילי מעלים את האורות בעולם, כולם יראו את הקידה שאני קדה כפיים מוחאים לי.

והיא מחליפה מסכות לפי דרישת הקהל ומתאימה עצמה לרצונותיו, ולפעמים היא שוכחת את רצונה שלה, היא רק מתנחמת בכך שהיא שחקנית טובה.   זה תופס גם לגבי המין השני, עלם או עלמה זה היינו אך, הוא והיא שחקנים על אותה במה.

עולה הקשיש על במת החיים מביט מסביב ויודע - עוד מעט המסך ירד, האורות יכבו והוא מן הבמה ירד. אבל עד שיקוד קידה אחרונה הוא לא יפסיק לשחק ולשכלל את תפקידו. כל ערב על הבמה הוא מעלה אימפרוביזציה חדשה ומביט בקהל שמולו ויודע, שכל זמן שאיכות משחקו טובה והוא מחזיק  אותו מרותק הוא יהיה כאן. וכמו שאמר אפיקורס, "כל עוד אנחנו כאן המוות איננו וכשיגיע המוות - לא נהיה כאן עוד."

תודה מרים על נושא מרתק.

כמה יפה תארת את משחק החיים דרך הילדה-הנערה-הזיקנה

בכל תקופה מחיינו יש לנו תובנות אחרות וחכמות יותר על חיינו

ככל שאנו מתבגרים כך אנו מחכימים יותר ואנו משחקים

ומחליפים מסכות לפי מה שנוח לנו

מצאה חן בעיני האימרה של אפיקורוס-אימרה חכמה מאוד

תודה על התגובה נורית יקרה והמשך יום נעים

ממני מרים

גם אני מאמינה שאלוהים מנווט את חיינו לטוב ולרע ובעצם

האמונה משחקת תפקיד חשוב בחיינו-אדם ללא אמונה הוא כעלה נידף ברוח

וכדי לשרוד אכן-האדם מחליף מסכות ואת המסכה האחרונה

הוא מסיר שניה לאחר מותו וזה למעשה האני האמיתי שלו

תודה אילה לתגובתך

יום נעים

ממני מרים