יצירות אחרונות
צבוע (2 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (7 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שירים
פוסט טראומהפוסט טראומה חיים שוקרון זיכרונות ומחשבות. 40 שנה למלחמת יום כיפור
בפגישה מיקרית, כאילו לא חלפו ארבעים. למרות השיבה שזרקה ומיפרצי המצח המפורץ. החיוך הוא אותו חיוך שנחרט אי אז, במידבר.
ראיתי את הפחד בחיוך. בחיוך של הטנקיסט הפצוע. בצחור שיניו, לרקע הפיח, שכיסה את פניו.
הוא שכב לו מחייך, מנותק מהקורה סביב. מחייך לשקית, המזרימה חיים לווריד.
מסביב שכבו מעווותי כאבים. מסביב גססו כרותי הגפיים. והוא בשלו, מחייך.
לאט לאט נאספו העדויות. בשקט נילחשו הסיפורים. זה כבר הצוות השלישי, שנהרג לו, והוא המשיך.
אז, בתוך האש והעשן, מתוך הפחד הגדול שניקרע בעיניו. עת הוביל את ציוותו המנותץ, לפאתי התאג"ד.
אז, הפחד הגדול, האימה, כפו עליו לחיות, לשרוד. יריה אחת מנישקו, לכף רגלו. והחיוך שב לפניו הכהות
הזכויות שייכות לחיים שוקרון
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |