מקום שמור

קניתי לי כרטיס רכבת לרחוק,

במקום שמור, זכרך למחוק,

הלב שבור כואב מבעירה,

אין בי דם או כוח לשזירה,

לקטר שבך אבד המעצור,

כשהלכת, ולא פנית אחור.

רציתי לנגן לך בין הפסים,

מנגינה לשיר בפנקסים,

לצייר מפתח ותווים,

עיצורים, דוושות ואוסף של קווים,

כל הזמן הקצב משתנה,

זמן עובר הוא סוג של מענה.

את עומדת על רציפי ההחלטה,

חלקם אבוד, לוטה בעלטה,

חלקם ריחות עשן ושריפה,

תרועה של קטרים,

שופרות של אבירים,

וצפירה באין אונים.

רציתי לנגן לך בין הפסים,

מנגינה מרחוב עם פנסים,

אור וצל ורעש ילדים,

סימנים של שקט וירח מאדים,

כל סיפור כתוב שונה,

לזמן עובר, כבר לא נמצא קונה.

נסעתי ברכבת למקום רחוק,

לתחנה של עצב, אין בה שחוק,

המקום שלצידי בודד ומיותם,

עד יתאחה הלב והעצב בי ייתם,

הלב צריך, שבו תשכון גבירה,

ולא כל יום תיקון במתפרה.

עם מנגינה כתובה בין הפסים,

ושלל מילים לדמעות ולרסיסים,

בין סולמות גבוהים לנמוכים,

הלב בוכה והפרחים פורחים,

בכל סיפור יש מנגינה אחרת,

זמן שלא עובר, כשהבדידות גוברת.

 כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי