השמש שלא התעוררה

בס"ד

השמש שלא התעוררה

בוקר אחד השמש לא התעוררה. כולם שאלו: "מה קרה? מדוע השמש היקרה לא התעוררה?"
הילדים הקטנים לא הלכו לגנים והתלמידים לא הגיעו ללימודים, הפרחים לא פרחו, הציפורים לא צייצו והכל עצר מלכת, גם עלי השלכת.
האנשים שאלו את הירח: "מדוע השמש היקרה הבוקר לא התעוררה?"
"גם אני איני יודע מה קרה? אני הייתי בדרכי לביתי, ראיתי שהשמש לא זרחה , לכן חזרתי בחזרה. "ירח פיקח, אולי השמש בביתה ולא מוצאת את המפתח?! היא גרה קצת רחוק ואני אגש אליה לבדוק".
הירח הגיע  לביתה ודפק על דלתה, השמש התעוררה ושאלה: "מי שם? זה אני שכנך הירח. בואי היכנס בבקשה ותתארח, שב על הכורסה ותתרווח. אני באתי אלייך לדווח. היום היה יום נורא ואיום, מהבוקר שואלים אותי מה ארע לשמש היקרה שלא התעוררה?"
"כולם בבתים סגורים ומסוגרים. שמש, מה עושים?"
"ירח יקר בלילה לא נרדמתי והלכתי לישון  מאוחר, זה לא יקרה יותר אני אכוון שעון מעורר ובבוקר בזמן אתעורר".

"שמש, כאשר אני לא נרדם, אני מתכסה בענן וכמו תינוק נרדם.
ירח זה רעיון ממש חכם להתכסות בענן, ידידי היקר,  כבר מאוחר מיד אקום ואזרח על היקום".
השמש התלבשה, חבשה כתר על ראשה, שרביט זהב בידה והתעטפה בגלימה אדומה החלה לזרוח והכל חזר לפרוח.
הילדים הקטנים היו מאושרים ובשמחה הלכו לגנים, התלמידים שבו לספסל הלימודים, הביטו למרומים ואמרו לשמש "אנחנו אותך אוהבים והשמש חייכה אליהם בחיוך מאיר פנים".

בלילה הירח נשאר ער והלך את השמש לבקר : "תלכי לישון כדי שתתעוררי מחר עם אור ראשון. תודה לך ירח חברי היקר שאתה דואג לי למחר."

מוסר השכל: כשדבר שרגילים אליו חסר, לומדים להעריך אותו יותר.

כל הזכויות שמורות ליהודה רפאל!