עשיתי לי בית

ממארז מקרר עשיתי לי בית,

מניר ממוחזר, קשיח ומתכלה. 

אולי פעם היה זה עיתון ישן שהשלכתי,

כדרך מנוי בעיתון, מקומט וחולה. 

עברתי דירה לבית חדש,

חבית ישנה וניר מתפורר.

מבית ממושכן של עובד תעשיה,

נסגר המפעל, לאכול לא היה.

עברתי לדירה מקופסאות של ירקן,

אריזות  במצבור, ריקבון מתוקן.

דבוקת הפליטה ממכירות יום שישי,

לזקן, לעולה, לחולה ולדל, 

גלות מקומית בעולם השלישי.

אולי פעם היית אמנה שזרקתי,

בבגידה ורמיסה כדרך מחדל. 

מרפד משכבי בבגדים מ"חסדי נעמי"

סופג מי גשם מנזילות של אכזבות.

קרעי ניילון סופגים מטר ורעמים,

מבדילות בין טיפות לדמעות,

ספורות המתוקות, רובן מלוחות,

מתובלות בניגוד טעמי החיים,

בתמהילי מציאות. 

עשיתי לי בית קירות בכי וכאב, השיגעון השולט, מעוות וצורב. 

עשיתי לי בית תחת כנפי השכינה, כמו החוסה, באוהלה של אמונה.

ושאלתי היכן הם שכני לחזון המחסה ? תחת כנפיך מילל החוסה,

היכן מקדשך הוא, ריבון המעשה ?  

ועשיתי עצמי מתפלל, אליך בכוונה טהורה, 

המהולל והמשובח והמפואר במילות שבח אור ונהרה.

ואטמתי חלון אל עוני ודלות, מילאתי פי מים במראות יתומים ואלמנות, טרקתי דלתי לקרקוש מטבעות.

חבורה חבוקה. נושאת דגל עוני ובלות ...

כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי