שירים

מוות?



ובנאות רגע נהנתני 
בזה העולם המכובד
סרה זה הצידה, חושבת
.צוללת אל עומק צלול

אולי עומק לא כל כך צלול
קצת אטום, קצת מפחיד
עומק נביעת המעיין שם מושתת הכל
.שם מושתתת אני

ושחה בין עצמי לביני לבינו
שואלת על בריאה וברייה וייעוד
מתרפקת על ידע שבין אצבעותיי
.ומפחדת כי עדין מחליק וחומק הוא

,כשעוצרים אותו הרגע- השכל בר דעת
תופס ומבין כי אינו יכול לתפוס
,והלב והרגש תופסים יודעים
.הנשמה הומה בידענות

.מעבר לזה הצוק, חור שחור
מה קיים שם לא נבין לא נדע
אך בטיפשותנו, מוג ליבינו יהיה זה לחשוב
.כי זוהי בהחלט דרך אחרונה

תגובות