אל המילים

הַמִּלִּים אֵינָן נִגְמָרוֹת,

אָמַר מְשׁוֹרֵר הָרְחוֹב.

הֵן גַּם לֹא מַתְחִילוֹת,

כָּךְ הוּא סָבַר.

כְּשֶׁפָּנָה לִכְתוֹב עוֹד שִׁיר,

בְּהֶחְלֵט לֹא מָצָא מִּלִים.

חָשַׁב שֶׁסּוֹפוֹ קָרֵב-

אֵיךְ יַרְגִּישׁ יָתוֹם מִמִּלִּים?

שָׁאַל עַצְמוֹ בְּרַעַד יְבָבָה.

הִרְהוּר שֶׁבְּדֶּרֶךְ כְּלָל דָּחָה

וְעַכְשָׁו תִּהְיֶה לוֹ תְּשׁוּבָה.

מִלּוֹתָיו:

הֵן שִׁרְיוֹן חַיָּיו,

וּלְהַחֲזִיק בְּעֵטוֹ חַיָּב.

מַה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּסְתַּיְּמוּ תְּפִלּוֹתָיו-

וְיִתְפַּזְּרוּ כְּשַׁלֶּכֶת שִׁירָיו?

מִמֵּילָא יַחֲזוֹר אֵל הַמִּלִּים,

וּמֵאֲלֵיהֶן יָצוּצוּ שְׁאֵלוֹתָיו.

מִמֵּילָא בָּחָר בִּבְדִידוּת הַחֹרֶף,

וּבְמַחֲנָק הַקָּיִץ אֲשֶׁר אָהַב.

כְּשֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו הַשְׁרָאָתוֹ,

יָשׁוּבוּ גַּם חַיָּיו.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי