עלייתה של חבצלת השמיימה, בזרועות אחר

זיוה וחבצלת
התנועעו סביבך
בחוצות הדרכים
שיכורות ועירומות.

כפות רגליה של זיוה לבנות,
בעלות קימורים המעדנים את עקבותיה;
דורכות באדמת עלטה ומדשנות אותה ביופי.

עפעפיה של חבצלת כבדים עליה,
רגלה הכהה טבולה במים שקטים, צלולים;
מעיניה ניבטת מפולת מבוישת, האומרת לכי -
  
משעייפו נחו על המצח שלך,
פרעו את שיערך בנשימותיהן הצוננות
הטילו מימן עת ליל, שביל צהוב לאורך אפך הגס.

חבצלת מירקה את שיערה וריסיה רשמו ברוח;
אני אשה קטנה ומכוערת, מתעלסת עם תווי הפנים שלי.
קרא לי זונה, ואני אחבק את החלון ואלך.