יומן מסע

ניתק הילד מידו של אביו
ביום בהיר ונעים של אביב
ביקש הוא רשות מאביו
לתת לו להביט סביב

פנה לספסל בשדרה
ראה הוא נערה מחייכה
פנה אליה בשאלה
על שום מה?
ענתה הנערה בלי מבוכה
היום ידעתי אהבה

חייך כמותה
כאילו הבין אומרה


המשיך לדרכו לספסל ליד
ראה למולו עלם שעמד
למה זיעה זרקה בפניך ?
הרי אביב והקיץ עוד לפניך
הביט בו העלם וענה
לו ידעת כמה קשתה הפרנסה


עשה עצמו מבין והמשיך לדרכו

על ספסל תחת עץ רענן
ראה אישה וכרסה בין שינייה
נעה ללא מנוח  נשענת על רגליה
למה אישה הביט ושאל?
ענתה האישה בקול רפה
כי בעצב אלד את עוללי היפה


המשיך בדרכו מחוץ לשדרה
ראה איש בערוב ימיו חורץ לשון מצמא
למה איש הרי אביב
הבט בפריחה מסביב
ענה האיש בעינייו הלאות
עשיתי כדרת דרך ארוכה מרובת תלאות

המשיך לדרכו לאורך המסע
הביט למעלה וידע
כי היום נטה לערוב
ראה זקן כפוף שכם נתמך במקל
כבר לא שאל לפשר כי ידע בנקל


ורק חיפש הוא מסביב
את ידו הבוטחת של אביו
גדולה

חמה

סוככת

אוהבת

לעיתים מכה לעיתים מלטפת

 

חזר לביתו חיפש ומצא
את לחייה של אימו לתת נשיקה
הביט בעינייה בשלווה

והבין מה היא אהבה