פוסטים

השואה בראי הזמן – מהי עבור הפרט, מהי עבור הכלל.

.
.

השואה בראי הזמן – מהי עבור הפרט, מהי עבור הכלל.

 

האמת היא שאני  – ולפי מה שעלה עד כה כתגובה לנושא בבמת הדיון, לא רק אני – מתקשה מאוד להתייחס לנושא שגלי צבי-ויס העלתה <בבמת הדיון>. הספקתי לקרוא חלק מהתגובות, העליתי סיפור. ו- זהו. קשה. קשה מאוד.

 

"השואה בראי הזמן." הנושא דורש ליצור מרחק, הווה אומר: לצאת מן החוויה של השואה, לעמוד על זווית ראייה שונה מזאת שאנו רגילים לה. לצאת מאותה עמדת תצפית רגשית שמביאה אותנו לחווֹת אותה (אֶת השואה) בלי להתייחס לזמן – לא לזמנים "ההם", לא לזמן "הזה".

 

"בימים ההם, בזמן הזה." כך אומרים בחנוכה. כאשר מתייחסים ומדברים על השואה, לא במקרה חוזרים משפטים, פסוקים, מסיפורי חנוכה ומן ההגדה של פסח, כמו הפסוק הנ"ל וכמו: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו / והקב"ה מצילנו מידם", השייך לפסח. (אגב: גם פורים תורם את חלקו.)  יש היבט רליגיוזי מאוד בהתייחסוּת הזאת שבונה גשר על-זמני בין האירועים ומנציחה אֶת המשתמע מ-"בכל דור ודור (...)".

ולמרות הגשר – אולי: בגין הגשר – אין לנו פרספקטיבה של זמן.   

 

זאת נקודה מעניינת, לדעתי, כי אין אנו חווים אֶת חנוכה, פורים ופסח. לגביהם, על אף הפסוקים הנֶהֱגים פעם אחר פעם (בהגדה של פסח, במפורש: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"), אנחנו יודעים ומרגישים את הזמן שעבר. אנחנו יכולים להתייחס אליהם בראי הזמן. מה שלא קורה עם השואה, כנראה, בין היתר, בשל היעדר מרחק של ממש. (בין היתר. אני מזמינה אֶתכם להעלות סברות נוספות, אחרות, בידיעה ברורה שהן עלולות להוות גורם מפעיל לדיון אידֵאולוגי. אנחנו כבר אחרי יום השואה, ובכל זאת, עדיין קרובים לו. )

 

לסיכום: מבחינתי, נראה לי שאני, לפחות, עדיין מתקשה להתייחס בפומבי(1) לשואה כפי שנדרש מהצגת הנושא לדיון – השואה בראי הזמן, ובפירוט: מהי עבור הפרט, מהי עבור הכלל. נראה לי שאנחנו (כולל אותי) עוד לא בשֵלים להתייחסות מעין זאת. אבל – "אבל" גדול מאוד:

·        מהן, לדעתכם, הסיבות לכך?

  • מה מונע מאיתנו התייחסות פחות רגשית, שונה?
  • האם שמעתם עמדות, גישות שונות, גם בקרב ניצולי שואה? (אני, למשל, כן.)    

 

אודה לכם מאוד על כל תגובה/תשובה כנה – גם במקרה שזו תהיה תגובה אנטגוניסטית כלפַי.

---

 

תודה, גלי. תודה באמת – למרות ההתפתלויות (הפיזיוֹת והוורבָליוֹת) שהנושא גורם לי.

 

רבקה ירון

 

----------------------------------------------------------------------

(1) הקושי שלי הוא "בפומבי", כמו כאן. במסגרת מצומצמת המצב שונה.

---
 

תגובות