קטע מתוך "חטאים קטנים"

הטלפון שבידי מצלצל פתאום, ואני נבהלת עד עומק הנשמה.

הדודה חנה על הקו.

"רוצה לשמוע סיפור?" היא אומרת לי,

"לא", אני עונה, אבל הדודה כבר כהת חושים, וגם השמיעה שלה כבר לא משהו, והיא חוזרת ואומרת:

"אני מספרת מה את ביקשת לשמוע מתי היית ילדה קטנה".

"לא עכשיו", אני ממלמלת, אבל הדודה כבר באמצע הסיפור:

"ילד קטן זאתי מה התחבא, מה קראו שם שלו קורזם,  הוא ראה מתי ירו אמא שלו ואחים שלו, מה הוא לא עשה מה אמא בקשה, היא מה אמרה לו אתה צריך עוזרת לי עם אחים קטנים שלך, מה מחר כולנו מתים, אבל זאתי קורזם הוא ברח והוא ראה מעץ איפה הוא התחבא איך הורגים אמא שלו ואחים שלו, ואחר כך הוא פתאום בבית של אס אס מה יודע הוא יהודי בגלל הוא רוחצת אותו בטוש והוא רואה מה עשו לו ברית, אבל צבע שערות שלו צהוב ואס אס מחליט זה נראה ארי ושומרת אותו עד אחרי מלחמה מה הוא חוזרת אותו דבר עץ מה היה מתי הוא היה ילד קטנה והוא עומדת עוד הפעם על יד עץ זאתי ושומעת עוד הפעם צרחות מה אמא שלו צורחת מתי יורים ילדים אחים שלו וגם אמא שלו".

"דודה חנה!!!", צעקתי, מנסה לעצור את בליל המלל הבלתי פוסק, "די!!!!"

ודודה חנה עונה לי:

"את רוצה שומעת סיפור מה ביקשת לשמוע מתי היית ילדה קטנה?"

"קראתי את הספר, אני יודעת את הסיפור על הקמע של הנאצים", אני מנסה.

והדודה חנה משיבה:

"את רוצה שומעת סיפור מה ביקשת לשמוע מתי היית ילדה קטנה?"

"ראיתי את הסרט...", אני מנסה שוב.

עוז לא עונה. הדר לא זמין. הראש שלי מתפוצץ.

"זאתי קורזם מה הוא ראה איך שרפו אולי טוייזנט הונדרנד יהודים, הוא פשוט עמד שמה מה הוא ראה אנשים גוף שלהם בוערת מה נשמה שלהם יוצאת בחוצה".

"אני יודעת על רצח יהודי סלונים בבלארוס", מלמלתי.

"את רוצה שומעת סיפור מה ביקשת לשמוע מתי היית ילדה קטנה?"