מבעד למסך זכוכית,

את נמצאת,
חבולה וכואבת.
משחררת מן אנחה,
לשבור את השתיקה הבוערת.

מבעד למסך זכוכית,
את בוהה בעוברים ושבים.
דומעת,
לתוך אגם שעולה על גדותיו,
לא רק בבוא הסתיו.

מבעד למסך זכוכית,
את לוטשת בי מבט של תקווה,
וחיוך אחד מאושר.
ברגע בודד,
גורמת לכאב מוכר להפוך זר.

מבעד למסך זכוכית,
את מנסה לדבר,
ולא מוצאת את המילים.
מנסה להביע,
והרגש נעלם בין הצללים.

מבעד למסך זכוכית,
אגיד לך שסבלך זמני,
ואאמין בכך בכל לבי,
שכן כאבך הוא כאבי,
ואושרך הוא חפצי.

מבעד למסך זכוכית,
אצפה ואחכה,
ליום בו תרשי לעצמך להרגיש שוב.
מבעד למסך זכוכית,
עד שלבך ישתחרר מהכלוב.