עלמה

את נצרבת בי הך,

כלואה בינות ורידיי,

נפלאות, עוולות, לי מצווה- מדוע?

קסומה כצעד רך,

נשברת אל חופיי,

הרוח בשריריי אשר פוקד לזוע.

בין כוכבי הלילה,

את תפילה לוחשת,

אבן השתייה את לנזיר שתוי,

כל ראות עיניי,

שמיעה לי וגם דעת,

נדנדה שוחקת לי

ודיו בלוי.

במחוזות הספר ובערי הכרך,

את לי כמצפן,

בינות בריות הומות המבקשות-עצור.

לא רוו פלאייך, הטוהר בעינייך,

בינות הערפיחים, ערפילי הביבים,

זריחות אור שחור וחטא על שפתותייך,

שב סחוט שריר ודם עורקים

אלייך.

בפסע ובשעל,

בדרכים העלומות,

שיר מעלותיי את בשכינה דוממת,

מענה לקושיה,

לא נתינת ההבל,

לא שרוית כסילות ומנופצת חלומות,

לנצח תישמעי, כן, את שתיקה רועמת,

אחת ניצבת את,

אמיתית וחופשיה.