שירים

ימי הדשא

001.jpg היו אלו ימי הדשא,
עולזים בצל הנדנדות,
סופרים את כל צבעי הקשת,
נופחים חיים באגדות.

ובחטף, עת אין משגיח,
עלי כותרת יד קוטפת,
אולי בסוף אני אצליח
לדעת כמה היא אוהבת.

היו אלו ימי הדשא,
היום נותר רק זיכרון.
לקפוץ גבוה עד השמש
ולצייר בעיפרון.

ובהקיץ, עת אין מפריע,
ניצב בלב העמדה,
אוה, לחם, לחם, מי מקריח?
אוה, לחם, לחם, עבודה.
אז, אהובה עיניי פוקחת-
אהוב,
תורך בנדנדה.

תגובות