כוכבים כתמול שלשום

הנה שוב אותה נערה דיסקרטית, אשר פיתתה אותי בשדות המרעה,
אותה אחת איתה צללתי אל מעמקי השאול, פתחתי בפניה כל שעריי,
הדרך, אותה הדרך אשר בה בחרתי. את היית נאמנה והתלווית אלי להמשך המסע.
דרור קראתי מן העמוק הדואב, אליך יצאתי בליל כלולותייך, היית אז כמלכה ביהלומייך.

כשפסענו יחד, את היית לצידנו אז. כעת שנינו מחליקים אל תוך דכדוך צבעוני.
דרכינו משתלבות עם הרועים, ביום מן הימים יהפכו מלכים.
האדמה בלעה כל מה שנותר, אבל את עדיין ממאנת להאמין שלעולם לא אשוב.
סביבי הילה, עוטפת, שוצפת. על סוס לבן ואבל, כרוח הסערה נשאתי אותך לי, לאישה.

גורל אכזר ורועה יקר, שניכם ביחד נתתם לי תקווה לחיים מלאי תאווה,
אבל הזעם לא ישכך והעצב בלתי נלאה, כשאני מביט בעינייך, הן ריקות.
רעש של קיטור, הרוח נעה לפי קצב העבים. לפעמים אנחנו תוהים על הדשא-
האם הכוכבים לעד יישארו שם בשבילנו באותו המקום, או שמא יתחלפו כתמול שלשום?